נעזב/דודי

בס"ד                                                                                       21.6.2010

נעזב/דויד סמוכה

את כוחו ,אונו ועמלו,

 נתן לך בחדווה .

שוב את עוזבת,

יוצאת לדרך "חדשה".

האכיל אותך דבש והשקה חלב,

פנינים נטף לשונך.

אך ביום שקמת ועזבת,

אררת את מטיבך.

אחרי  שחרשת  וזרעת,

 על גבו.

את קוצרת יבול,

ונוטשת אותו.

עת קרא

 בשמך ,

לא ענית.

הותרת אותו

 בגפו.

לרעות בשדות

זרים הלכת.

לא רצית,

להמשיך.

את הקשר

איתו.

נותר לבד ערירי,

אבן זועקת מקיר.

זוהי תורה ,זהו שכרה ,או אללי,

 לראות ולבכות,בעצב נולד שיר.