היום שאחרי/דודי

בס"ד                                                                                              30.6.2010

היום שאחרי/דויד סמוכה

הספירה לאחור הסתיימה.

שעת השין הגיעה.

על ה"שולחן" אני שוכב,

לניתוח "אין ברירה".

מעל ראשי אורות ניאון,

"מחט" בבשרי ננעצת .

לתמונה נכנס רופא מרדים,

ותרדמה עלי נופלת.

עוד שעתיים אתעורר,

עד אז תושלם "המלאכה".

את הנגע יכרתו,

ותתחיל ההחלמה.

ואכן כל זה קרה,

לא הרגשתי מה עבר.

כשהתאוששתי זה התחיל,

כאבים ,,,שלא נדע.

עכשיו שדוד אני נלחם,

אין אונים נושך שפתיים.

מולעט ב"משככים",

מתפלל לחסדי שמיים.

מחר יאיר השחר שוב.

מפעמת בי תקווה.

אחרי החורף יבוא אביב,

הסיוט יחלוף כמו עננה.