נתתי

ברמ"ח אבריי נתתי לך יד שלא תמעד

בשס"ה גידיי רקמתי לך שמיכת חיים שלא תרעד

השקתי אותך בדמי שבדרכך לא תיבש

ואתה מן הקבלה היית כה נרגש

לא השארת לי מאום

לא הודרה שנתך מהחלל שבי נוצר, כאילו אני כלום

וביום בו כמעט יבשה טיפת דמי האחרונה

זה היום בו החלטתי להשיב לי את האמונה

שתיתי את דמעות הכאב

ניחמתי ברכות את הלב

כל אבריי וגידיי כאבו

את מסע תלאותיי הם שתקו וסחבו

עדיין לא תם מסע הייסורים

אך מן הכאב חיים חדשים נוצרים

ולקראת אותם החיים הם הולכים

למקום שבו אותך לא שוכחים

"