פוסטים

על נעמי רוזנברג

נעמי רוזנברג
מחנכת, מורה ומשוררת י"ד באדר א' התש"ג – ג' באדר התשס"ו
נולדה בהר הצופים בירושלים לר' זרח הופמן ז"ל, ספרן ספריית ישורון מיום היווסדה, ולרוזה (שושנה) בי"ד אדר א' התש"ג (9.2.1943). בבית הוריה ספגה ערכי היהדות, ערכים אנושיים וערכי שירה ותרבות. שירים ששמעה בילדותה (מקצתם ביוונית ובלטינית, חלקם בגרמנית ומרביתם בעברית) היו שער לאהבת הספרות והשירה והוו בסיס לכל שיצרה.

לימודים: בית הספר היסודי "מעלה" בירושלים. לימודי תיכון (על יסודי) בביה"ס 'אפרתה' בירושלים. בשנת תשכ"ה הוסמכה להוראה בבית הספר היסודי, עם תום הלימודים בסמינר 'אפרתה'. בסמינר הוסמכה גם להוראת מבוגרים.

בתחום החינוך הלא פורמאלי מגיל צעיר הייתה חניכה בתנועת 'בני עקיבא' (שבט 'מרחבים') ובכל שנות לימודי התיכון הדריכה בסניף 'בני עקיבא' בירושלים. במשך תקופת הלימודים בסמינר 'אפרתה' הדריכה בפנימיית 'אפרתה'. לראשונה התגלה כישרונה להוראה כשהשתתפה, עם חבריה לשבט בבני עקיבא, במבצע 'ביעור הבערות' בהנחייתו של חתן פרס ישראל מיימון, ולימדה את העולים במעברת אורה-עמינדב ובמעברת תלפיות, קריאה וכתיבה.

הוראה את עבודתה בהוראה התחילה בשנת הלימודים תשכ"ד, בבית הספר היסודי הממ"ד "שמשון" בבית שמש. בבית הספר "שמשון" לימדה במשך שנתיים מיום 1/9/63 עד ליום 31/8/65. כדי להימצא בקרבת תלמידיה עברה לגור בשיכון עולים בבית שמש. למרות גילה הצעיר שימש/ה דמות חיקוי לרבות משכנותיה. בשנת תשכ"ז עברה בהמלצתו של המפקח אברהם זלקין לבית הספר היסודי הממ"ד "לדוגמא לבנים ע"ש הרב עוזיאל" בירושלים ולימדה בו במשך שלושים ושלוש שנים. כמורה ל'עברית חיבבה על אלפי תלמידיה את הספרות, דאגה לפיתוח ההבעה בעל פה ובכתב והקפידה על לשון עברית נקייה תקנית ועשירה. תלמידיה זוכרים את שיעורי הספרות שלה כחוויה בונה. 'נעמי רואה בהוראה יעוד ודרך חיים ולא מקצוע בלבד. היא רואה במורה - מחנך. ואכן ברוב השנים שלימדה בביה"ס לדוגמא עוזיאל חינכה כיתות ז-ח. את מאור פניה, רגישותה והשתתפותה ברגשות הילדים, התעניינותה בכל הקורות אותם ויחסה האנושי והחם לכל תלמיד ולכל הורה, מציינים דורות של תלמידים והורים. בתשע שנות עבודתה האחרונות, עד פרישתה לגמלאות, בתום שנה"ל תשנ"ח (1998), שמשה סגנית המנהל. במשך השנים לימדה בקורסים למורות בהוראת הספרות, עסקה בהדרכת מורים ואימנה את פרחי ההוראה של מכללת 'ליפשיץ' בכיתות שבהן לימדה. כמו כן הדריכה מורים בשנת הסטאג' שלהם. במשך שנתיים לימדה במכללה ירושלים לבנות קורס להוראת ספר במדבר. בשנת התשנ"ו (1996) נכללה בין שלושת המועמדים הסופיים לזכייה ב'אות מורה לחיים' בנושא יהדות וספרות עברית. בשנת התשס"ו קבלה בבית הנשיא אות מחנכת למופת. יצירה בתנועת הנוער, בבית הספר ובמסגרות אחרות הרבתה לכתוב מחזות, פיליטונים, מקאמות ושירים. במשך כל שנות עבודתה בביה"ס 'לדוגמא לבנים ע"ש הרב עוזיאל' כתבה את המחזות למסיבות התורה בכיתות הנמוכות ולמסיבות סיום כיתה ח'. חלק גדול מן המחזות שמורים אצלה ואצל חברותיה. כתבה שירים ומקאמות לאירועים מיוחדים.

עיקר יצירתה - השירה. במשך שנים כתבה שירים שנותרו במגירה. בעידוד מורתה לספרות בסמינר 'אפרתה' ד"ר לאה חובב, ובעידודו של המשורר יצחק שלו ז"ל, שנמנה על מוריה 'בבית הסופר', הוציאה לאור שני ספרי שירה: 1. שם מתחילות המילים 2. כמטוטלת אורלוגין. http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/mtutelet/tohen.htm

ספר שלישי - 'תלמים בשלף', טרם הובא לדפוס.

בשנת תשנ"ה זכתה ב'פרס עמינח' ליצירה ספרותית על ספר שיריה השני 'כמטוטלת אורלוגין'.

פרסמה שירים בעיתון הצופה ובמבוע.

במשך שנתיים (תשנ"ט-תש"ס) ערכה את כתב העת 'מבוע', כתב עת ליצירה יהודית. עקב מחלה נאלצה להפסיק את העריכה.

משפחה:  למעלה מארבעים שנה הייתה נשואה לחבר ילדותה ונעוריה ד"ר יהושע רוזנברג שעליו היא אומרת: הוא המעודד הראשי והמבקר העיקרי שלי בתחום היצירה.
אם לתאומים: הרב אביעד-יאיר תושב נווה דניאל, וישי חי תושב עפרה, לרונית מתוסוב תושבת רמת מגשימים שבגולן ולתמר וינר תושבת פתח תקווה. סבתא לח"י נכדים.

דברים שאמרה נעמי רוזנברג בטקס קבלת אות "המחנך למופת" בבית נשיא המדינה ביום ה' ח' במרחשוון התשס"ו טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן (תהלים צ"ב ב). לכבוד הנשיא מר משה קצב ולאישתו גילה, שפתחו שערי משכנם למורי ישראל. לכבוד השופט פרופסור יעקב בזק, לד"ר יעקב הדני, מנהל מכללת ליפשיץ, לד"ר מרים מבורך, ראש מכללת לוינסקי, ולכל חברי הועדה שזיכוני בכבוד מרגש זה, בהם ד"ר אברהם זלקין- מחכים ומלווה נאמן, שלקחני מאחר הצאן בבית-שמש, אל גדיי ביה"ס לדוגמא לבנים. גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהלים קי"ט יח), ג"ל שנים ב"דוגמא", שם אילן בצלו חסינו - חברי ואני - והוא לנו כמעיין המתגבר המגמיענו תורתו המתחדשת חדשים לבקרים - מר דב וירצבורג, מנהל ביה"ס במשך שנים רבות. לחברי המורים - יחד תלמים חרשנו בתחושת שליחות ובגאוות מורה. למורתי ד"ר לאה חובב, שהתלהבותה ושמחת יפי השיר- לפיד אש לפני המחנה לי היו. לקהילה הנהדרת של בית הכנסת "מימון" שעמי היו בימים טובים ובימים טובים יותר. לנציגי תלמידי משדה החינוך וממבועי היצירה - הרב ירמי סטויסקי, מנהל ביה"ס התיכון "הימלפרב" וגלעד לרר, אשר על הצלילים ועל המנגינות, כאז כהיום הנכם לי. לכל בני משפחתי היקרים לי מכל, ובמיוחד לנכדי, שהבוגרים שבהם עמנו כאן, משמחים לבי. וביותר ליהושע, שנים רבות וטובות אתה, ספריך ומחברותיך על השולחן מזה, אני, ספרי ומחברותי על השולחן מזה, ושכינה בינינו.

לֹא בניתי טרסות בהר כרמים לא נטעתי עד קצה אופק לא שדות דגן ואספסת חרשתי טירות והיכלות לא יסדתי אל בוקר ארגמן. רק בלאט כמהתי בערוגת הגינה אל באר אוצרות תבונה עתיקת יומין. ברנן רוח בקר וּזהב קרניים ראשונות אל גינתי הקטנה באתי, אל ריצת שחר בניגון פעמון עולצת נבט, ניצה וציץ. רקפת מרכינה ראש מול ברוש שר אל עננים. עץ עושה פרי מאזין שירת רוזמרין, ריחן ויערה נושם ניחוחם. ביד ענוגה חרדה אל כל שיח הומה השקיתי גומות, רסיסים הזלפתי עד רוו פרחים צמאם. באצבעות רועדות עדרתי, לבל אכאיב לסודות,לחלומות,לתוגה,למשא המחר. חרש, בין טפטפות, בין שביל ומשעול ולבי עלי אהבה. שירת היחיד עם מקהלת עץ, פרח וציץ היו לי- שירת היקום. בין שיבולים משתאות שעלו מן הסערה לחשו נרקיס וכרכום בפאת ערוגה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ! (תהלים ק"נ ו)

 

תגובות