מסע חייו

ממרומי 70 שנותיו

בצד בדד הוא ישב

בזיכרונותיו יצא הוא שוב למסע חייו

את פניו חרושות הקמטים נשא הוא בגאווה

כל קמט נחרץ שם בשמחה, בצער באכזבה

חייו לא היו לשווא

פעם היה צעיר ואהב

במסלול החיים הוא צעד

לעולם לא לבד, תמיד למשהו עזר והחזיק את היד

לעיתים המסע היה קשה והרגיש כי הוא כושל

אך היה קם ושוב מתחשל

אהב בטירוף ליבו השתולל

כל אבר בגופו בתאוות בשרים חולל

גידל ילדים נתן להם עולמו

צחוקם היה צחוקו, חלומם חלומו

ועתה ממרומי 70 שנותיו ערירי נותר

כולם עזבו בחלומם התבצרו כאילו אין מחר

והוא במסע חייו עוד נובר

כי נדמה שאותו כבר אף אחד לא זוכר

ותוהה לאן המסע יקח אותו מחר

עיניו כבו וגופו כושל - וידע כי לא נותר דבר