אין דובים בגן העיר

זה הכל רק לכאורה,
לכאורה לא דובים ולא יער
ןאין שום סכנה באוויר,
יושב משורר בבית הקפה
כותב שיר.

קצת הלאה משם, ,
עדת ילדים מרעישה שיצאה זה עתה מבית ספר תיכון
מתקלסת סתמית בזקן עובר אורח  משבשת עליו דעתו.
לפני כל העדה

אלישע הקרח  ממהר ולוקח  גלולות נוגדי דכאון, נוגדי הזיות
שלא יעלו ויצאו מהיער בראשו הקודח
נדודי זכרון תת מודע
 
המשורר מסיים כוס קפה,
מסמן, משאיר טיפ  ויוצא, המלצר מהנהן לו תודה.
קצת הלאה משם, בפאתי החורשה
בקצה גבול הסאפארי
שתיים דובים מביטות באלישע
 ממתינות סבלנית לפקודה.

לכאורה לא דובים ולא יער
ואין שום סכנה באוויר
יוצא משורר מבית הקפה,
יום רגיל,
לב העיר.