איך מפסיקים לאהוב?

"אז תגיד לי, רק תגיד לי, איך מפסיקים לאהוב...?"היד שלו מחזיקה את ידי, באמצע הסיבוב של הריקוד האחרון, הפנים קרובות, הנשימות מאיטות, כשאני שואלת אותו, איך מפסיקים לאהוב. לא ציפיתי שיהיה מופתע. הוא באמת לא הופתע. רק הסתכל עליי בשקט שתלטני, ושנאתי את עצמי כל כך באותו רגע. איך הגעתי לרגע הזה? לא נשאר יותר כלום, לא נשארה דקה. וויליאים עוזב, הולך לנגוס במציאות.הייתה לי הרגשה כזו, שרק אני יכולה, רק אני יכולה לגרום למשהו שיקרה, אבל לא עשיתי כלום.

על הבמה תמיד קל לי, על הבמה הכנסתי את כל מה שרציתי להרגיש, אל תוך המילים השחורות שכתב המחזאי. אני וויליאם שחקנים. מוכרים לכם אשליות, ניזונים מאבק כוכבים, ישנים לבד, וקמים לצד כל האנשים. כשאתה במרכז, אתה לבד ויחד. אין בדידות יותר חזקה מזאת מול מאות אנשים שנושאים אליך עיניים,ובכלל לא מעלים על דעתם שאתה בן אדם. פעם אמרתי לוויליאים שיש שלוש אני, אני של עצמי- זאת שהולכת לשירותים, ומצחצחת שיניים, ונועלת נעליים, אני שלהם- זאת שנוצרה בשביל כולם, לספק להם את ההנאה, ההצגה, האשליה, ואני שלו.כשאני משחקת לצידו, אני אמיתית. וויליאם אמר לי שאני מגזימה, שאין דבר כזה שלוש אני, יש רק אני אחת,שרוצה להיות לא אנושית, שרוצה להיות חלק מאשליה, ובכלל אני אף פעם לא אני, כי אני לא מציאותית. אני חושבת שוויליאים שקרן, או בעצם מכחישן. הוא חושב שלא להתייחס לדברים, או להגיד שהם לא אמיתיים, יגרום לו להיות מציאותי. אבל הוא לא.

ולכן כל כך כאב לי שהוא עוזב,איתה...היא אמיתית לגמרי, יש לה שיער ורגליים ושיניים, וכל מה שצריך בבת אדם.

"אז תגיד לי, רק תגיד לי, איך מפסיקים לאהוב...?"היד שלו מחזיקה את ידי, באמצע הסיבוב של הריקוד האחרון, הפנים קרובות, הנשימות מאיטות, כשאני שואלת אותו,

איך מפסיקים לאהוב?