לך

ודמייך בוכים..

אברייך אילמים

וצריחת החושים

שם שומעת

את זעקת האיין.

בצבעי הקשת

את חום השמש

את חוורון הלבנה

את הרוח

ואדוות גלי הים.

וצדפים

כולאים את הדך

בין שקיעה לזריחה

של שאגתך,

ואני יודעת

וגם הם,

ורק את..רק,

שומעת,

את האוויר מתבקע

בצריחתך

משב רוח..אוויר צח

מחיבורים מתבקעים

נשמת אפך.

שם שומעת

את עצמך.

אני לך שולחת

חבוק..עדין, רך,

אל מול שאגת דמעתך השקופה,

לך .