מה יהיה איתי?

מה יהיה איתי? מה יהיה אתנו? מה יהיה בכלל? מה הולך בנינו? מה קורה לי שם? מה קורה בפנים? מה היא האמת? הגידי בפנים.
מה עושים עכשיו? מה עושים אתך? מה עושים איתי? מה עם השפם? מה את מחפשת? מה אוכל לתת? מה את מתכננת? מה את כבר זוממת? מה יהיה הסוף? מה יהיה מחר? מה את מוכנה לתת? לא אוכל לומר.
מה אהבתי בך? מה אהבתי בי? מה אני רוצה? מה אבניבי? מה קורה לך שם? מה קורה  בפנים? מה את? מי את גם? מי מה מי מה מי? מימה, מי קיבל? מי קיבל מכה? אני לא יודע.
מה יהיה הסוף  המר? מתי אראה אותך? מתי תתני לחשוב? בינתיים מחכה, עומד רועד בקור, איפה כאן האור? יש לאן לחזור? אין תשובה יש הד, אין חיוך יש רק כאב.
איך עושים זאת שוב? במה להאמין? תפתחי דלתות לכל המעשים. תגיבי תחייכי אני כבר לא יודע, האם זו שטות אולי חלום בצל הגעגוע.
ואת שקטה כל כך, נמצאת לבדך במרחק, בלעדי, וטוב לך.
את יכולה יותר, מקווה לראותך משער, שאת כאן בכל זאת כאן, אולי ממש זה סתם, שהרגשתי שקצת התרחקת.
אהבה? לא שלך רק שלי נשארה, לידך היא שוכבת כאילו כלום לא קרה, את מעט מוזרה, או שזו סתם השערה שאת כותבת כבר שנים שירים למגירה או זורקת הכל למדורה בלי שום מטרה.
הרוח נושבת קרירה ואת משליכה עוד קיסר למדורה, מחכה כמו גדולה לטרף הבא, ממתינה ובפיך אף מילה
הכישי אותי, הייתי ילד רע, תזרקי הערה או הטילי קללה, תענישי אותי תתחנני למגע או שיש אפשרות שתזילי דמעה.
נשקי את הצפרדע הפכי אותה מיד, שתסתכל השמיימה תשכב לה על הגב, נשקי את הגופה שכבר הפכה קרה, נשקי אותי ילדה צפרדע ירוקה.
חשמל זורם בכפות רגלייך, אז אל תשטוף אותן, כי תתחשמל ותמות לבטח, זה מוות שנמשך לאט לאט, כפות ידיך, שטוף רק אותם ילדי, אהוב אותי בין מרווח שפתיך ותעשה לי את היום כן, תעשה לי טוב ילדי שלי.
שלום, הגעתם אלי אבל אני לא נמצא, מי שרוצה אותי בכל זאת, יכול להשאיר הודעה ואני אחזור, אז שלום יום נעים, אהבה בשמיים בין העננים, את רואה שחור וכתום סגול, תתחנני שאבוא תתחנני המון.
אני מסיים והבטחה מקיים שכל עוד את נשארת אני גם אשאר. מקווה שמחר כשתתעוררי אני אשכב לצדך ותהיי שוב איתי.
בואי נעשה אהבה מתוקה, תני לי לתת לך את כל העולם.
אולי תעזבי והכל הסתדר, אהיה קצת עצוב אבל בסוף אתגבר.
 
להתראות, אני עוזב לאנחות, נתראה בלילות, בתוך החלומות, שלום, כבר אמרתי כל זה לא נגמר זה רק הסוף כך הרצל אמר.