דלת מסתובבת

החוצה

הדלת שכבר ניחשה את רעש הטריקה העדין עם שלושת הקליקים

נאנחה לאורך מסעה האדיש בחריקה חדשה.

את זה היא תצטרך כבר לשמן לבד , הספקתי עוד להרהר בשבריר שלפני הנעילה  .

נבהל מהאוויר החופשי שעטף אותי בצינה זרה וליטף את פני באלימות דוקרנית לא מוכרת

חשתי לרגע  כמו דב מאולף ששכחו להבריח עליו סורג בפעם הראשונה.

הצעידה החופשית של יותר מארבעת הפסיעות בכלוב המוכר

שיכרה בנדנוד את גופי והרעידה .

עכשיו נותר עלי רק נזם זהב על האצבע ומאחורי צרור המפתחות הקטן

והבלורית שנשרה עם השנים ונשטפה לכיור כל בקר קצת יותר עד שחדלה,

כבר יובלות ששום כף יד עדינה לא סירקה בשערותיי חמלה ,

אפילו התרגלתי לקנאה הרכה בעורפם המלוטף והנחרש של אלה

שישבו לפני עם בת זוגם בקולנוע או במכונית לפניי.

רשע מתוסבך היא עוד הספיקה והגניבה בין שפתיה החיוורות והקפוצות יורה בגבי המתרחק

 ואני חיפשתי עלי גם הבקר אות קין ולא מצאתי.

ניסיוני למחוק ללא הצלחה את דמותה השחוחה על קצה המיטה הבוהה בחדר שהתרוקן באחת

נגדע עם רעש הדריסה של צמיגי האוטובוס את הכביש עת בלם ליד התחנה,

גומי ואספלט מתחככים ביעילות זה בזה, אנחנו לא ,חלפה במוחי שורה חדשה לשיר.

חסר רכוש ועבר עליתי לראשונה מזה שנים על קו 4 ,

דרומה לתחנה המרכזית,

יש דברים, כמו רכיבה על אופניים, שלא שוכחים לעולם,

כמו המסלול של אוטובוס, כמו לקרוא שלטים חולפים.

משם הכל פתוח ועוד לא החלטתי לאן וזה גם לא נראה לי כרגע כל כך חשוב בעצם.

ירוחם ?!

למה לא ירוחם ? היא טובה בדיוק כמו דימונה או אילת, אולי אפילו טובה יותר.

כולן רחוקות מתל אביב ואפשר להעלם בהן ,בירוחם אפילו קל יותר,

מה גם שהאוטובוס הראשון בו פגעתי יצא מהתחנה המרכזית לירוחם ואני עליו.

הדרך, כמוני, ככל שהתמשכה הפכה מצפופה ואפורה לריקה וצהבהבת

הנוסעים השותקים בקופסא הגדולה שגנחה על ציריה השתלבו אצלי אט אט בסרט

אותו ראיתי בילדותי ואיני זוכר את שמו , על נדודיו של שבט צוענים פורעי חוק וגבולות

הנעים במשך שנים בין מדורה אחת לשנייה אותה היו מבעירים בחניית הלילה.

עוד שנים רבות לאחר מכן הייתה חוזרת אלי התמונה החשוכה על הר קרח

ודמויות אפלות בלתי מזוהות מתרוצצות על קו רקיע סביב האש

עם חלוף העיתים השתלבתי בתוכן.

תמיד רציתי לכתוב על זה שיר או שורה וידעתי שהם רק מתעכבים וממתינים להזדמנות,

אולי ירוחם תחלץ אותם.

מי שביקש לפסטיבל בערד צריך לרדת בבאר שבע קרע אותי קולו של הנהג מהרהורי,

האוטובוס המיוחד יוצא בעוד עשרים דקות מרציף שלוש הוסיף, ושתק את יתרת

הדרך המתפתלת בסמטאותיה של באר שבע העתיקה

ולפתע הרגשתי צורך לשיר ביחד בקול,

ירוחם יוק ערד אין.

להפתעתי האוטובוס התרוקן ביותר ממחצית נוסעיו שנעו כגוש לעבר רציף שלוש,

רבים אוהבי השירה העברית בצוותא חלף הרהור במוחי,

ערבוביה של בני בלי גיל ,מיתר מתוח ואהבה באוויר.

מאחר ולא הזמנתי מראש חדר בערד ירדתי היישר לרחבת המופעים

שם התקבצו כבר כל שקי השינה בזוגות שלשות והמונים,

תפסתי לעצמי ספסל שלם ברוח

מאוחר יותר בלילה קרסו הגדרות,

השירה הפכה נהי

הייתי לבד

לבד זה תמיד הכי מסוכן

על האקספרס הראשון לתל אביב הייתי גם אני

שמי הבוקר הבהירים שקידמו פנינו ככל שהתקרבנו או התרחקנו היו אדישים למתרחש ולי .

השמש נגסה בעיניי הטרוטות כאומרת בבוז לא שעת נמנום היא זאת

ואתה לא הולך לשום מקום אפילו לא לחלום

 פנימה

כשעליתי במדרגות האחרונות לביתי חלפה בראשי המחשבה שאחר הצהרים אשמן את צירי הדלת

אך זו נפתחה ונטרקה שוב בדממה מוחלטת ולהודעתי כי חזרתי ענתה לי מהמטבח,

אני שומעת ,

אתה רוצה קפה?

לא תודה, סירבתי בנימוס,

שימנת? שאלתי,

את מה הייתי צריכה לשמן שאלה ומיד הוסיפה בצחוק

אם אתה מתכוון לשאול האם הייתי נאמנה לך ,התשובה היא כן , לא הלכת למספיק זמן בשביל זה?!

וכשנכנסה לסלון ראיתי על פניה את חיוך הפיוסים הנדיב המנצח והמוכר כל כך

אתה הרשע המתוסבך הכי שלי ואני כנראה אוהבת אותך ככה,

ואני לא משמנת עם אחרים.

גם אני התגעגעתי אמרתי את האמת והחרשתי, מקווה שלא תאמין

תספר לי מה קרה שאלה באדישות מה ,

אולי אחר כך עניתי. ופניתי לשטוף את פני עם המצח הגדול.

תספר לי , רק לי ? או שתכתוב שיר לכולם כמו תמיד שאלה

והדביקה בי שוב אות קין ישן מבלי לצפות לתשובה

 מטא שיר

תחילה זאת שעת הגיהינום

וחסדיו הקטנים

אחריה בא בכי

לפעמים גם שיר

במקום צעקה

גומי ואספלט מתחככים ביעילות

זה בזה, אנחנו לא.

כל כך הרבה צוענים נכחדים

פורעי גבולות ואבק

בלי זהות על קו רקיע

חגים סביב מדורה אחת

של אהבתנו הכבויה

השמיים שלא נבקעו

מסנוורים בשיני זהב

ונוגסים פיסות וקרעים

בנצח המופקע אט

בבוז מנצחים מוכר

אני לא הולך לשום מקום