עולם סגור/ עמית

היא השחורה היא מזמן מונחת על השולחן
זה נראה כאילו עוד מעט אני שם אותה על הראש
למשהו קבוע למשהו רגיל
כמו השיניים האחרות שסבא היה שם אותם ואני לא זוכר באיזה גיל
אבל מה עם התגובות?
איך אני אראה, האם בכלל המראה תקבל אותי?
הספרים אומרים שכן
הבחורות אומרות שלא.
השיניים כבר מתו
והעיניים החיות מה הם אומרות?
 ללכת אצלי עימה זה כמו ללכת אצלנו ערום בלעדיה.

הרבה תשובות על חזרה אין
כשאמרו לי אם וכאשר, אמרתי רק בחול
הרוח באה לכיוון מזרח, אבל איך העננים שטים לכיוון מערב
הראש שלי מבולבל
והעיניים שלי בכלל לכיוון צפון הרחוק
שלא יראו אותי בכלל מחזיק...

משתדל לטעין את עצמי מחדש כל בוקר, מצפין את עצמי
כדי שלא יבחינו מה הולך מתחת לאף
תשימו משאף אולי זה יעזור לכם להתגבר
ללכת בחול עם הסימן המוכר
זה כמו ללכת עם תליי צהוב שהרג והיה ולא נגמר
אז תחשבו, ללכת לשם עם הזכות?

נתנו לי את זכות הבחירה
נתנו לי את זכות ההחלטה
אבל הוא כבר יודע מה יקבע
 מסתכל על השמש העולה מכיוון מזרח
מביט בציפיה, מביט אל הלא נודע איני יודע איזה כיוון הוא בא
 אני עומד עם הרגליים בשמים איך הן נושמות את הרוח
הראש באדמה טועם את החול שממנו היא עשויה
זה קצת מוזר .

ובינתיים אני מצפין את הפתיחות המוכרת
כי התגובות סוגרות אותי לעולם סגור .