ראיון/ עמית

נכנס

ראיון
עיניים מביטות אחד מול השני
אינך נוגעת בי
ומדברים מילים קרות

שקט

כמו בראיון
 יושב זקוף ולא מגמגם
מחכה לתגובה שתוציאי מהלב
אבל זה לא קורה
רק מוציאה לי מסמך שקרי

בראיון
פתאום אני קם מסתכל אל המראה
מקמט את הנייר שהבאת
מרגיש לבד זה נורא

בכל זאת

זה ראיון
אומרת לי שב למה אתה עומד
ואנחנו שניים מסתכלים זה בזה
אני נוגע בך מרגיש כאב
לא רוצה אותה

נפתחת דלת

אל הראיון
נכנסים קבוצה של אנשים
בסוף היא בוחרת את המשהו
המתאים

עוזב

את הראיון
בן אדם שמח קיבל אותה
תתפח אותה, תרצה אותה
תבין אותה
רק אז תראה ממנה אושר

נסגרת הדלת

נתפחות הדמעות
אל תדאג גם לך יהיה משרה
תדאג לך כשאתה תיהיה לבד
זה לא כזה נורא