אין

אני מטייל בשבילים ארוכים ופגועים שנשברו בתחילתם ונישבו באמצעם ונאבדו בסופם.

הצעד יודע, אין כול ברירה. למה לא בעצם? קצת באיחור.

היו פעמים שאהבתי.

אבל מעולם לא היה לי אור בוהק ובהיר ומוכשר בכדי להגן.

הצללים התפשטו.

ולא ניתן היה להבדיל.

והייתה לי נשמה.

והיה גוף שמסרב להכיל ולתפקד.

והיו לה חלומות אך ידי קצרו מלגשת.

כול כך חששתי.

והיו הרבה אהבות שהלב ידע.

אבל הרחק בחול נאבדו עקבותיהן.

לפחות עכשיו.

אין כדור שיפגע לי בגרון, שלא אוכל להוציא מילה.

ואין רצון להיות עולם ומלאו שנידחה והתעכב ואז שיקר.

ונותר אילם.

יש רק הרבה דברים שאין בהם.