הרהורי ילדות

* הערת המחבר- הטקסט אמור להיות מציק ומעצבן..
 
עוד חתימה ושברתי את שיא גינס, ושוב אהיה מיוחד מכולם, אבל מי יחתום לי בתוך הספר?
ספר החתימות שלי.
התחלתי לחתום בערך בכיתה ב'- אני הייתי ראשון ואז יוגב, ואז דלייה המורה.
זה היה כל כך נחמד לראות שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותי.
אתם אוהבים אותי?
זה מה שקרה ששכחתי לקחת את הכדורים, שוב שקעתי לי במחשבות ונשארתי ער עד 4 בבוקר.
לא היה כלום בטלויזיה, אז שמתי סרט כחול שראיתי כבר מליון פעם, זה מה שקורה שמשעמם לי.
המחשב שלי מקולקל, אז אני לא יכול לשלוח שיר לדנית.
דנית ואני חברים כבר חצי שנה, אבל היא לא נותנת לי מספיק.
כמו שהיא לא נתנה לגרישה, החבר שלי לשעבר
אולי היא לסבית, אולי אני הומו?
אולי אני לא מושך אותה, כמו שהיה ליעל איתי.
"אתה פשוט לא מושך אותי", היא אמרה לי ואני לא נעלבתי.
מתי כבר יבוא קיץ? אני שואל את אמא, והיא נאנחת כי שאלתי אותה כבר אלף פעם.
ומתי היא שוב תכין לי דבש עם קצת חומץ ותגיד לי לשים את זה מתחת ללשון?
מתי יהיה בוקר?
אני שונא לחשוב בחושך.
מתי תבואי כבר לגרד לי את הגב עם הציפורניים?
שמתי לב שיש לך אצבעות מאוד יפות, מתי גם לי יהיו כאלה בכפות הרגליים?
איך קוראים לפרח שרובי קנה לרוית? ולמה הם ביחד? מה הוא מוצא בה, באחותי שכל כך מוצא חן בעיניו
אולי היא נותנת?
ולמה אני שואל כל כך הרבה שאלות? למה זה צריך לעניין אנשים? למה אני נודניק כלפי כולם? זה מרגיז אפילו אותי.
שתבואי לראות אם אני מכוסה בבקשה תנתקי אותי ממכשיר ההנשמה, אני חושב שעשיתי מספיק, די, לא צריך אותי כאן יותר.
תני לי נשיקה ותמשכי את הצינור עד שיופיע קו על המוניטור ואז תוכלי לבחון עד כמה הוא ישר
את אוהבת קוים נכון? בגלל זה את שמה עלי פס לפעמים- אז שיהיה לך עוד אחד.
ו.. יש לי מה לומר אבל אני לא מסוגל לחשוב כיצד לנסח את זה
אמא מכריחה אותי לדבר יפה ויש לי גם ידידה שהבטיחה ללמד אותי את שפת הסימנים אז מתי כבר תהיה לה הזדמנות, אם בדיוק היום החלטתי למות.
תגידי לאבא שלא יצטער, ולרוית שאני חושב שהיא צריכה לרדת במשקל כי רובי לא שומר עליה ובזמן האחרון היא ממש נראית כמו פרה, רק עטינים חסר לה.
אם אמא הייתה שומעת אותי עכשיו, היא הייתה שמה לי פלפל חריף בפה עד שהייתי צריך לצעוק עד לב השמיים ולבקש סליחה.
אבל היא לא פה עכשיו אז מה זה משנה- אני מרשה לעצמי לדבר כמה שבא לי.
יו,  יש צעדים במסדרון, אולי זו ג'ניה החמודה, שבאה להזריק לי קצת מהחומר המרדים הזה?
אולי בגלל זה יצא לי לשוחח עם עצמי?
למה הם שמו אותי כאן בלי אף אחד? מה, אני מסוכן לציבור או שהציבור מסוכן לידי?
עוד מעט שתיים ואני בכלל לא עייף, למה זה? התרגלתי לחיי בטלה? איך אני שונא את עצמי ככה..
שמישהו יתקשר עכשיו, זה מה שאני הכי רוצה.
 
 
 
 כל הזכויות שמורות למחבר.