מזכרת מן החוף

מזכרת מן הים

השעות עברו והירח נסוג לו לארץ אחרת,

מאיר אהובים בארץ נכר.

הכוכבים שותפים לי הלילה,

חוזים כמוני בפלאי הטבע,

שותפים לכמיהתי לנשק שפתותיך,

הצבועות בענבר,

ולגופי המשתוקק למגעך האמברי, המרפא. 

הרוח הקרירה הכתה באדוות המים,

כמבקשת מגלי הים עוד רגע קט

בטרם יתנפצו אל החוף.

רוגשים וסוערים כדמי המפכה למראה עינייך -

ומבטך המכשף.

השחר עלה, חושף באורו החיוור דגיגים על החוף,

הם לא שרדו אכזריות איתני הטבע,

כפי שבאת ומחקת את היבשה שלי,  (כפי שבלכתך)

מותירה אותי בים סוער ואין מצוף,

ואין מציל בסוכת החוף

לא חזרתי עם תשובות עבורך, כי עטף אותי הפחד,

ולפחד אין מילים.

ביקשת מזכרת מן הים,

ונשמתי הגשתי לך.