כעס/דודי

בס"ד                                                                                               22.9.2010

לב  טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם, מִגִּבּוֹר;  

       וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, מִלֹּכֵד עִיר.(משלי ט"ז)

כעס/ דויד סמוכה

אני את הערתי

אמרתי.

במתינות אורך רוח,

בשלווה .

מולי התפרצה סערה ,

אש וגופרית.

נפתחו חרצובות,

לשונה.

בליל מלים,

פרץ של קללה.

בלי תרוץ,

בלי סיבה.

בפה מפיק ,"מרגליות".

של  משטמה.

רעות רוח,

שנאה .

מעי מתהפכים,

סערה בקרבי.

תחושת אין אונים,

של פגיעה .

עד מעמקי נשמתי,

נעלבתי.

אזל הדם מגופי,

בושתי ונכלמתי.

אנחנו אחרי כיפור

ולפני ליל החיתום.

 הבלגתי ,סלחתי,

שמא לא התכוונה.

אין אדם נתפס,

בשעת כעסו.

מעדיף לדון לכף זכות,

 לא לכף חובה.

"אדם ניכר

 בכיסו בכוסו ובכעסו"

מועדים לשמחה!!!!