דגים לנחמה

הדג נטה אל צידו עד כי זנבו כמעט ונוגע בראשו. בן זוגו חבט בו באכזריות והכריח אותו לעלות על פני המים, מסרב לתת לו למות.

מזה כמה ימים שהיא מתבוננת בדגיג הזהוב המתפתל בקרקעית האקווריום. זמנו הגיע. שבעה חודשים מלאי חיים ועליזות הם פרק זמן נכבד למדיי עבור דג זהב קטן, חשבה לה לעצמה והכריחה את עצמה לא להיות עצובה מדיי. זה רק דג זהב, למען השם! גערה בעצמה. כבר כמה ימים שהיא מתבוננת במאבקו המר לעוד טיפת חמצן. בן זוגו המלא בעצמו, חובט הלוך ושוב בסנפיריו ובזנבו הזהוב. מדי פעם בפעם חובט בדג השרוע בקרקעית ומרים אותו כלפי מעלה. דילמה גדולה אפפה אותה. האם להוציא את הדג המסכן והגוסס ולהעביר אותו לצנצנת נפרדת כדי שיוכל לסיים את ימיו בכבוד, או להשאיר אותו לחסדי בן זוגו המנסה בכל כוחו להחזירו לחיים?

המתת חסד. להיות או לא להיות? מחר האיש שלה יביא לה דגים חדשים. הפעם ביקשה שיהיו בגוונים אחרים. קצת נמאס לה מהזהובים. אולי כדאי שיביא לה הרבה דגים, ככה שאם ימותו אחד או שניים מיד עם הבאתם, עדיין ישארו לה מספיק דגים לנחמה.

היא העבירה את הדג המעולף לצנצנת קטנה עם מים נקיים וצלולים.

הדג אשר חש עצמו על ערש דווי צלל לקרקעית תוך כדי אנחת רווחה.

היא הצמידה את אפה אל הזכוכית הקרירה והביטה בו בכאב מה. יש דברים גרועים יותר מדג זהב מת, חשבה בראשה, מנסה לא לתת לליבה דריסת רגל במחשבותיה. 

יותר גרוע מכך זה לחלות באיידס או בסרטן או סתם ללקות בשבץ או דום לב. בסך הכל דג קטן. מחר יהיה דג חדש. לפחות ינוח המסכן מבן זוגו השתלטן והאכזר. לרגע עזבה את הצנצנת עם הדג הזהוב שנח בקרקעית ונפנתה להתבונן בדג האחר שנשאר לבד. הוא שט לו באיטיות במרחב האקווריום כשראשו מורם נוגע אל פני המים. מדי פעם בפעם צלל עמוקות ונכנס לתוך הצדף הגדול. לא פעם נחבט בצמח הפלסטיק הירקרק השתול בפינה. הוא בטח מחפש אותו הרהרה בליבה. היא חרקה בשיניה וקפצה את שפתותיה. אספה את שיערה בחופזה וניסתה להחניק את הדמעה שהחלה להיאסף בקונכיית העין. רק צדף פצוע מייצר פנינה, חשבה וישבה לה לשולחן.