פגישת מחזור

פגישת מחזור

-          מי זה מתקרב אלינו, האם זה אריה, או שאני טועה?

-          אוה, לא יכול להיות הוא! נמתין שיתקרב עוד קצת. החושך מקשה את הראיה.

-          למה ארגנו כאן את הפגישה? אחרי שלושים שנה שלא ראינו זה את זה לפחות היו עושים זאת לאור היום!

-          אולי דווקא בגלל זה... שלא נראה כמה הזדקנו

-          יש כבר נכדים?

-          שניים. בארה"ב. בשבוע שעבר חזרנו משם. שמע, זו חתיכת חויה

-          מי היה מאמין, הא? הפכנו להיות סבים...

-          גם בורגנים לגמרי. אח! איפה כל החלומות שהיו לנו?!

-          הגשמנו.

-          כן, התעשרנו.

-          גם למדנו, גם נלחמנו, גם בנינו משפחות ברובנו. שרה, הביישנית המחוצקנת שהיתה מסמיקה תמיד, זוכר? היית מאמין? נהייתה פרופסור...

-          מצד שני, תראה איך נראית חיה, הפצצה של הכיתה! מושא חלומותינו. נראית ממש עלוב כאילו הזדקנה בחמישים שנה, גרושה, בלי ילדים... ממש כואב. מה שהזמן עושה...

-          אבל דב'לה, מנכ"ל של חברה ענקית! זוכר כמה צרות עשה למורים?

-          אמנון! דני! לא השתניתם!

-          אריה! תהינו אם זה אתה...

-          כן. זה אני, אני, בכבודי ובעצמי! יאללה, קופצים לים? כמו אז בימים הנהדרים של פעם?

-          תגיד מה עובר עליך?

-          נדבר אחר כך. (אריה השיל את בגדיו ונבלע במימי הכנרת הצוננים)

-          לא נגמל הא? אלוף צולחי הכנרת! .

-          נראה לי שהוא הפתעת הערב הזה...

-          זוכר איך היינו כולנו מתכווצים לידו? מחכים שיגיד את המילה האחרונה.

-          כן יש בו משהו מבעיר, ראית את המבט שלו? לא השתנה.

-          שלום מנשה. צעיר ויפה כמו פעם. מעונב מחויט...

-          התפקיד מחייב, דני. חבל שהמחנך לא אתנו כבר.

-          נכון, גם אסי לא. וחמדה... הם באמת חסרים כאן.

-          ראיתם את אריה? נראה שגם אריה המקורי לא אתנו...

-          מה אתה מדבר? הוא נשאר חולה-ים...

-          כן, עוד לא שמעתם אותו. הבן-אדם הזה השתנה לגמרי!

-          ???

-          חכו שנשב ונעביר חוויות...

-          הנה הוא. מגיע... זה הוא! בלי הבגדים.

-          איזה גוף, אילו עוצמות יש לבן אדם הזה...

-          ומה עם הזקן הענק הזה?!

-          מה אתו היום?

-          אחח... בעולם חשוך. כמו הבגדים שהוא לובש... חבל עליו! (הפטיר מנשה)

-      מה המבטים האלו, חבר'ה? 

אריה התקרב אליהם, שוב לא הצליחו לעמוד אל מול חיוכו הרחב והמאיר... 

אז התיישבו לשמוע