סיפור על אהבה גדולה, גאונות ועצבות עמוקה שהובילה לטרגדיה גדולה.
אתמול בלילה צפיתי בסרט שנקרא "סילביה" הסרט נקרא על שמה של אישיות ספרותית ובעלת כשרון רב שחיה בתחילת המאה ה-20,הסרט מספר על אהבה, תשוקה, תקווה וייאוש, בין שניים מהמוחות המבריקים של המאה ה-20: המשוררת והסופרת האמריקאית סילביה פלאת' והמשורר האנגלי טד יוז. מרגע היכרותם הם נסחפים לרומן סוער שסופו טרגי,סיפור של אישה שהעולם צר מלהכיל אותה..
אני כחובבת סיפורי מעשיות,אגדות,שירה וספרות מאוד התחברתי לסרט הזה,וחוץ מזה כמו כל בחורה שאוהבת סיפורי אהבה,בסרט הזה היה הכל,סיפור אהבה גדולו ודרמטי מאין כמוהו בין שני אנשים שמצאו מכנה משותף בניהם בין השורות בעת היצירות היפות שעלו ממוחם ותועדו על דף,שאחריהם הגיעו עוד יצירות והיו כבר לנחלת הרבים.
בתחילת הסרט ובהמשכו עלו בי כל מיני רגשות,כמו אמפתיה לדמויות,רגש עז של אהבה אינסופית שכבר לא מוצאת מקום מלהכיל אותה ומשנה ממדים,כי זהו דרכו של העולם לדעתי,התחברתי לכל מילה בסרט,לכל תפקיד. מרב כל הסרטים שצפיתי בחיי הייתי יכולה כביכול לנבא את מה שהולך לקרות בסוף הסרט וגם במהלכו לא היה קשה לזהות ולהבין את הפואנטה של הסוף ובכלל להסיק מכל התמונה את המסקנות שלי על ההבדל הדק בין הגאונות לשיגעון ועל החיים בכלל.
למרות כל הכשרון שבה היתברכה סילביה,היא סבלה בצעירותה וגם בכל מהלך חייה מדיכאונות וניסתה לאבד את חייה כמה פעמים.גם כשנישאה לאהבתה הגדולה,המשורר טוד יוז אותו פגשה באוניברסיטת קיימברידג' ונולדו להם שני ילדים.
שני הזוגות היו מאוד שקועים בכתיבה,הם ובמיוחד בעלה המשורר של סילביה היו כותבים רומנים,נובלות,ושירים.לסילביה לא היתה ממש מוזה לכתיבה באותה התקופה,אולי בגלל שרצתה לעזור לבעלה להיתקדם בעולם הספרותי,וגם מפני שהיתה עסוקה מאוד במטלות הבית ונולדו להם ילדים מאוחר יותר והטיפול בהם גם גזל מזמנה וההיתחברות לעצמה כדי לכתוב משהו.אומנם היו הרבה סיבות לסילביה כדי לא להמשיך לכתוב,אבל הסיבה העיקרית היתה שבגללה סילביה הפסיקה לכתוב,מפני שהיא הרגישה חלולה מבפנים,כאילו אינה קיימת באמת,מצבה הנפשי היה ירוד מאוד,ואף אחד מהסובבים אותה לא הרגיש בשינויים הרגשיים שחלים בה.
חוץ מבעלה אשר בגלל הפסקת כתיבתה גרמה לו לתהות מעט,ויום אחד,כמו שהם נהגו ברב הימים כדי להיתנקות מעט מהשגרה ולנוח מהיום יום, הם היו נוהגים לצאת לשייט באגם על סירה.ושם טוד העלה בפניה את שאלת כתיבתה וביקש לדעת את הסיבה שבגללה היא הפסיקה לכתוב,סילביה טענה שאין לה נושא לכתיבה,וטוד אמר שכל דבר יכול להיות נושא,פשוט צריכים לבחור אחד ולהתמקד בו,אפילו את יכולה להיות הנושא.
כל כך התחברתי למילים שלו,מילים כאלה גדולות,שאפילו היא יכולה להיות הנושא,כשטוד אמר בסרט את המילים האלה לאישתו סילביה בזמן העצבות שלה,הבנתי מזה המון דברים.
טוד ראה בסילביה את מה שהיא לא יכלה להבחין בעצמה,הוא ראה את הנפש שלה,וידע שהיא יכולה לספר סיפור.
סילביה היתה כל כך עסוקה בלהכיל בה את העצבות שלה והעצבות שלה השתלטה עליה בממדים גדולים,שזה מה שבעצם גרם לה להיעלם אט אט מהעולם.
וגם הבגידות והרומנים מהצד של בעלה בזמן כל הכנסים לכבוד הספרים החדשים שלו שיצאו לאויר העולם לא איחרו לבוא,גמרו אותה סופית.
לדעתי העצבות שלה גרמה לכל הבעיות,גם בזוגיות שלה,וגם בקריירה,עד כדי כך שהיא כבר לא ידעה לאן להניח את ראשה הכבד ולאן לטמון את שארית כוחותיה הנותרים,האם בטיפול הילדים ולבד כבר ללא בעלה,מפני שהם נפרדו,או בטיפוח הקריירה הספרותית שלה שהיתה חלק מעולמה וחלק ממנה,ולכן כנראה היא בחרה במוות אולי שם תוכל למצוא שלווה לנפשה הפצועה.
בסופו של דבר אחרי שסיימתי לצפות בסרט הזה עם הסוף הטראגי,גיבורת הסרט סילביה היתאבדה,אבל השאירה אחריה שירים יפים ורומנים, וגם שני ילדים.
אגב הסרט היסתיים לפנות בוקר,היתי כל כך מרותקת בצפייתו שלא שמתי לב איך שהשמש עלתה,ואפילו הציפורים התחילו לשיר את שירתם.
אין ספק שהסרט הזה גרם לי שוב לחשוב על החיים ועל הערך שבהם,ולהגיע למסקנות ותובנות מסויימות,ואחת מהן היא שאם האדם לא מספיק שלם עם עצמו והעצבות משתלטת עליו,אז חיו הם לא חיים ואפשר להגיע בגלל אותה עצבות לתהום עמוק והיציאה מהתהום הזה כרוכה בסבל רב ובקשיים בדרך,אבל אם יוצים ממנה בהצלחה,אפשר לראות את האור שבקצה המנהרה,גם אם לפעמים איבדנו כל תקווה.
כולם מרגישים שהם בודדים בצורה מסויימת ושאין מישהו שיכול להבין אותם באמת,אפילו אם יש למישה/י אהבה גדולה,ילדים,משפחה ענקית,וכשרון ענק,אם אנחנו מרגישים חלולים מבפנים כל זה לא יכול לעזור לנו,יש אנשים שפשוט מתעייפים לחיות.
ועוד מסקנה שהגעתי אליה,שגאונות כשרונית לפעמים יכולה לשתק את החיים,ולעיתים גם הגאון יכול לחוות את העולם שלו ואת העולם בכללי צר כעולמה של הנמלה,מפני שהכשרון היא מתת אל,והמתנה הזו שאם היא מגיעה במנות כפולות גדולה מאוד על האדם.
ממליצה לכולם בחום לצפות בסרט הזה,אולי הוא יגרום לכם לחשוב שוב על החיים כפי שהוא גרם לי,ואולי תוכלו להסיק ממנו את המסקנות שלכם כמוני.
ואני כמו כולם,מתעייפת לפעמים לחיות בעולם..
