השבוע עבר עליי בפגישות עם עורך הדין נפתלי קליין ועם השופט, שאמור היה לפסוק בעניין נור.
הייתי קרוב לאור, והממזר הקטן כבר החל לומר כמה מילים בעברית.
באחד הימים ניגשתי אני ועורך הדין נפתלי קליין לדיון אחרון בבית המשפט, דיון שהיה אמור לקבוע את גורלה של נור.
כבר הסברתי לשופט באחד הדיונים, שנור הצילה את חיי, ואת חיי איציק מפקד הפלוגה.
סיפרתי לו בדמעות את השתלשלות האירועים, למן הרגע שראיתי את נור בביתה, ועד לרגע העצוב, שבו עצרוה המשטרה בשדה התעופה בן גוריון.
השופט שמע אז בעניין את הסיפור כשהוא מהנהן בראשו, מידי פעם.
ושוב ישבנו מולו וחיכינו לגזר דינו.
לאחר שעיין במסמכים שעל שולחנו, הוריד את משקפי הקריאה מאפו, הוא הרהר כמה דקות, ביקש הפסקה של רבע שעה , ויצא אל לשכתו.
אל תדאג שלמה, נור תשתחרר עוד היום! אמר לי נפתלי בביטחון.
ואני שרגיל לאכזבות חייכתי בנימוס אליו, בתוכי חשתי פחד מאכזבה נוספת.
התיישבנו במזנון בית המשפט , הזמנתי נס קפה וקוראסון, לי ולנפתלי.
ההמולה סביב הייתה גדולה, עורכי דין, שוטרים, עבריינים ובני משפחותיהם גדשו את אולם הכניסה, והמזנון היה מלא מפה לפה.
לפתע השתרר שקט באולם הכניסה שהיה הומה ורועש בבני אדם.
עיני כולם היו מופנות לעבר הכניסה לאולם.
הסתכלתי כמו כולם בסקרנות גדולה לכיוון מבטם הפוחד, ושוב ראיתי את אותו עבריין, זה שאיים על אבי, שאפילו לא ידעתי את שמו, מובל ע"י ארבעה שוטרים גברתנים.
מסביבו היו כמה מחבריו הבריונים שליוו אותו.
הוא הבחין בי פתאום והתקדם לקראתי באיום.
נרתעתי לאחור בכסאי וכמעט נפלתי ברוב פחד מתנועתו המפתיעה.
זוכר אותי? שאל בלגלוג כשעיניו מביטות בי במבט של טירוף.
הבחנתי בידיו וברגליו האזוקות באזיקים, וזה ניחם אותי מעט.
בוא נלך! האיץ בו אחד מהשוטרים כשהוא מניח עליו את ידו.
תוריד את היד י'בנזונה! קלל העבריין את השוטר, וזה נרתע בפחד.
שלומי בבקשה ממך, תירגע! פנה אליו שוטר אחר בכבוד.
בסד...ר! בסדר! אמר והביט בי במבט מאיים.
מה אם הכסף שאתם חייבים לי? שאל בכעס.
אנ..חנו נשלם! עניתי בגמגום.
רק שתדע שהסכום עלה ל-10.000 ש"ח! אמר במבטו המצמרר.
ו...עוד היום אני רוצה את הכסף! צרח בפראות.
חשתי את רגליי רועדות תחת השולחן,תכולת כוס הנס קפה שהיתה מוצבת על השולחן, נשפכה על המפה הלבנה.
מה קורה במדינה שלנו? אמרתי לעצמי.
עבריין מאיים, דורש כסך כדמי סחיטה מול המשטרה ועוד בבית המשפט, ואין לא חוק ולא דיין.
בוא! בוא נלך! השופט מחכה! פנה אליו קשיש ממושקף שעמד לצידו, ונראה כעורך דינו.
בסדר! בסדר! העיקר שאתה מוציא אותי היום מהתיק הזה! איים לעבר האיש שאחז תחת ידו קלסר עבה.
לפני שהתרחק עם כל הכבודה שאיתו הספיק לשלוח לי עוד מבט של רצח בעיניו השחורות.
תזכור עוד היום! איים.
מה העניין? שאל נפתלי בפליאה לאחר שהתרחקו משם.
סיפרתי לו את שקרה עם סטייסי לפני כשבוע.
נפתלי אחז את ראשו בין ידיו- אתה יודע עם מי הסתבכתם? שאל כשהוא מביט לצדדים בפחד.
שמעתי שהבחור הוא בן למשפחת פשע! השבתי לו בחשש.
משהו...משפחת תורגמ'ן! אמרתי כשמצחי נוטף זיעה.
ועוד איזה משפחת פשע, החבר'ה האלה יהרגו אותך בגלל מילה לא במקום, או סתם בשביל הבידור. אמר כשהיד האוחזת בכוס הנס קפה רועדת.
אבי אמר שיהיה בסדר! ניסיתי להרגיעו.
נקווה שאביך יודע מה הוא אומר! אמר כשהוא לוגם מן הכוס שבידו.
טוב! בוא ניגש לשופט! ההפסקה הסתיימה! הציץ בשעון וקם על רגליו, קמתי גם אני ונכנסנו שוב אל אולם הדיונים.
השופט חזר והתיישב על כסאו. ובכן! אמר בהחלטיות.- ההחלטה לא הייתה קלה לי...הסיפור נגע ללבי....הנאשמת נור בן סעיד תשוחרר ממעצרה כבר היום ו...
יש! אמרתי וקפצתי משמחה.
השופט הביט בי בפנים כעוסות כשהוא מכה בפטישו על השולחן.
שב בבקשה! עדיין לא סיימתי! אמר בכעס על שהפרעתי לו.
הנאשמת תשוחרר לאלתר! ושיהיו לכם חיים טובים ובהצלחה. אמר בחיוך ויצא מן האולם.
כל הכבוד! חייכתי וחיבקתי את נפתלי שנרתע מעט בבהלה.
ומה קורה עכשיו? שאלתי בציפייה לדעת מה יהיה עם נור שלי.
עברנו שלב אחד במרוץ...עכשיו נצטרך לסדר לה תעודת שהייה חוקית, לה ולילד!. אמר כשהוא מגרד את פדחתו.
זה ייקח קצת זמן, וכמובן נצטרך סבלנות...הרבה סבלנות...וכמובן כסף!. קרץ לעומתי בעינו.
יצאנו אני ונפתלי עורך הדין מאולם הדיונים, כשלפתע נתקלנו באבי החומק לו מאחת הלשכות.
אבא מה אתה עושה כאן? שאלתי בתמיהה.
אנ...י הייתי בסביבה וקפצתי לדבר עם איזה חבר! גמגם כשחיוך ערמומי על פניו.
והחבר הזה הוא לא השופט במקרה? שאלתי בהלצה.
אבי חייך שוב את חיוכו הערמומי ולא השיב.
בוא יש לי הפתעה עבורך! אמר, והוביל אותי ואת נפתלי אל החנייה הסמוכה לבית המשפט.
נור שהייתה ישובה בכסא האחורי של מכוניתו, יצאה במהירות ממנה, כשהיא מתנפלת עליי בנשיקות.
חיבקתיה בכוח, מצמיד אותה אל גופי.
שנינו בכינו בדמעות מסרבים להתנתק זה מזו.
אוהב אותך! לחשתי בעדינות באוזנה.
גם אני אוהבת אותך! אמרה כשהיא מוחה את הדמעות בגב ידה.
יאללה...קדימה הביתה! אמר אבי בחיוך גדול של אושר.
בסוף גם אני עוד אבכה! אמר בהלצה.
נפרדנו מנפתלי בלחיצת יד חמה, אבי עלה למכוניתו ונסע כשהוא מבטיח לבקר אותנו בהקדם.
עמדנו דקות ארוכות והבטנו האחד בעיני השניה, מנסים לעכל את אשר קרה.
בואי נשמה! נלך הביתה! אמרתי בחיוך, צעדנו כך מחובקים, עד למקום בו חנתה מכוניתי.
כשעלינו למכונית בדרך הביתה קיבלתי טלפון בהול, על הקו הייתה רוזה והיא היתה נסערת ובוכיה. ניסיתי להבין את שאמרה, אך לא הבנתי מילה ממה שאמרה.
ביקשתי ממנה להירגע, ושאנחנו כבר מגיעים הביתה.
בפניה האחרונה אל הבית החל חשש כבד לכרסם בתוכי.
עצרתי במהירות מול הבית, קפצתי ממש מן המכונית ורצתי אל רוזה שעמדה בכניסה בוכה.
מה קרה? שאלתי בחשש.
הילד...ניסתה לומר בגרון חנוק.
הילד...אור....לקח אותו...! גמגמה.
מה? מי לקח אותו? שאלתי בכעס כשאני מטלטל אותה בכוח.
תירגע! ביקשה נור וליטפה את ראשה של רוזה ברחמים.
ספרי לנו מי לקח את אור! שאלה נור כשפניה עצובות.
באו שלוש אנשים, הם אמרו רוצים אתה כסף...אח"כ אני מקבל מכה! אמרה נסערת, כשהיא מורה על חבורה במצחה.
אני לא נותן אור...הם בום בום מכה...ואור לוקח איתם באוטו! אמרה כשהיא מתייפחת מרה.
אולי תספר לי מה קורה כאן? שאלה אותי נור בעיניים דומעות.
סיפרתי לה את אשר קרה עם אותו עבריין, ועל הסכום שדרש כפיצוי.
נור התיישבה על אחד הכסאות שבחצר כשהיא אוחזת את ראשה בין ידיה, מתייפחת וממלמלת מילים לא ברורות של כאב.
ניגשתי אליה וחיבקתיה כשאני לוחש לה- אל תדאגי נור...אור יחזור הביתה!
למה זה קורה לנו? שאלה בדמעות.
לאחר שנרגעה מעט הובלתיה אל הסלון, היא הייתה עצובה ושבורה.
