שירים

אדם אומר - הדשא של השכן ירוק יותר
והוא בוכה ובוכה כל ימיו -
וימיו הרי מוגבלים -
מתכנס בתוך עצמו ורחמיו נכמרים,
ואז באחד הימים העגומים
מפנה את ראשו לעבר בית שכנו ומבחין
שהדשא הצהיב ויבש,
הפרחים קמלו,
ועלעלי העצים החזקים נשרו,
ושכנו יושב על אבן קטנה בקצה הגינה
וממרר בבכי,
ורק אז הוא מבין שימיו מוגבלים
ומתחיל להעלות על פניו חיוך חם ורחב.

@כל הזכויות שמורות לאביבה מ.
נובמבר 2010

תגובות