יצירות אחרונות
לָדַעַת לִכְתֹּב🌹🌹🌹 (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/05/2024 03:48
החיים היפים (2 תגובות)
צביקה רז /שירים -21/05/2024 20:46
מה חושבים עליי (2 תגובות)
*לנה* /שירים -21/05/2024 14:55
סלון ספרותי: 17 (6 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -21/05/2024 12:48
מַרְאָה וְהִיפּוּכָה (7 תגובות)
אביה /שירים -21/05/2024 12:03
ואני מה רציתי (7 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -21/05/2024 10:51
לב רוכב על אופניים (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -21/05/2024 09:45
סיפורים
השעוןסבא יצחק וסבתא רינה הסתובבו נרגשים בביתם הנאה ורחב הידיים אשר בעיר חאלב- סוריה,ונפשם לא ידעה מנוח. חלום של שנים רבות עומד להתגשם,הם עומדים לעלות לארץ ישראל,לירושלים,השמחה מהולה בעצב,השלטונות אוסרים על העתידים לעזוב את המדינה ליטול עימם רכוש שמשקלו עובר את 20 הק"ג המותרים. הנה ספת ההסבה הרכה עטופה בד קטיפה זהוב,המזנון הכבד העשוי עץ דובדבן אדמדם ,ומבעד לזכוכית מונחים שכיות חמדה לרוב,שטיחי הענק הפרסיים בדוגמת מעויינים שלובים זה בזה בכחול אפור... בני הזוג הלכו יד ביד מחדר לחדר,ובעיניים דומעות חזרו לטרקלין המואר וישבו באנחה על הספה.. ואז ראו אותו מולם: השעון! המטוטלת הכבדה שבתוכו נעה מעדנות אנה ואנה,צליליה נשמעו כפעימות לב סדורות בקצב מונוטוני מרגיע ומשרה שלווה. הם הביטו זה בזה בחיוך רחב,קמו ממקומם באחת,הורידו בזהירות את שעון המטוטלת ממקומו, ריפדו ארגז עץ בצמר גפן,הניחו את השעון בזהירות על המצע הרך,,כיסו בעוד שכבה עבה של צמר גפן ,כאילו עטפו תינוק בעריסה,וכך עלו סבא יצחק וסבתא רינה לארץ ישראל,עם ארגז אחד פועם,ועוד שני לבבות הפועמים באותו הקצב...
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |