חלק ב – הילה של מלכות
הקריין ברדיו זעק בקולי קולות, "ככה יעשה לבוגדים במדינה", וקול ההמון המריע נשמע ברקע, מוות לבוגדים , מוות לבוגדים!, התמונות בטלויזיה , נעו באיטיות , תמונה אחר תמונה, בשחור לבן, שחור ולבן.
תשעה עמודים דוממים, תשעה חבלים קצרים, ותשעה שקי יוטה שראשי גברים נופלים מתוכם ומטלטלים מסקילות האבנים שנזרקות עליהן.
ההמולה והשימחה העלו ענני אבק שכיסו את שקי היוטה ושינו את ציבעם.החגיגה בשבילהם לא ניגמרה, אך בשבילה היא תמה ומסע היסורים רק מתחיל.
היא מאנה להביט בטלויזיה , ברדיו , המשפט הרי היה מוקלט על מנת לבלבל , וכדי שבלילה , בחשכה יוכלו לבצע את זממם בלא מפריע.
אז מה נשאר לה ?, הוא היה אהבת חייה ומשאת נפשה מילדותה. נער יפה תואר, שער בלונד שטני, עיניים ירוקות גדולות , עור בהיר ומגולח למשעי.
בבוקר היא הייתה משכימה קום רצה אל עבר החלון וממתינה ליציאתו בכדי לחזות בו, שדמותו תלווה אותה לאורך כל היום.
היא הייתה מחכה לו . יושבת על סף דלת ביתה ומביטה לעבר ביתו שממול, כשהיה חוזר מלימודיו ,היא הייתה מלווה אותו לשער גינתו בפסיעות קטנות ומדודות, כדי שהדרך תארך עוד והיא תוכל להנות יותר מקרבתו.
הסדינים במיטה בהקו בלובנם, אחיות בלבן הסתובבו סביבה , דקרו אותה, הזריקו חומרים, החליפו מגבות , שאלו אם כואב לה , היא לא ענתה, אמרו לה תלחצי, היא לא הקשיבה, הם לחצו ולחצו על ביטנה עד שראש העובר ביצבץ החוצה.
היא לא הייתה איתם, לא כאב לה , לא חשה דבר, לא שימחה, לא עצב, היא לא הייתה איתם.
התינוקת היגיחה לעולם בלי אבא, עם שני אחים ואחות, עם אמא כואבת, וארץ נכר.
שקית האינפוזיה טיפטפה לאט, טיפה אחר טיפה, וכל טיפה נימהלה בדמה הבוער של סלי.
לידה, מי הרגיש לידה ?, אומרים שלידה זה דבר טוב ומרגש, לא כך היה.
"את רוצה לראות את התינוקת " שאלה האחות, סלי לא ענתה, היא לא היתה שם.
האחות לקחה את התינוקת ועזבה את סלי , אחות האחרת טיפלה בה ידעה מה עובר על סלי ולא שאלה אותה דבר.
סלי שכבה במיטה ולא חשה כאבים , גופה התאבן וכל דקירת מחט רק הזכירה לה כמה שהיא פה בלעדיו . היא כל כך רצתה לספר לו להראות לו את בתם המשותפת לבדור יחד איתו את צבע עיניה את דמיונה לאחד מהם. אבל לא, החדר ריק והוא איננו רק היא והסדינים הלבנים המעידים על לידה בבית חולים.
היא הביטה בקיר הלבן ודימתה שהיא רואה אותו מולה והתחילה למלמל.
פיני, פיני תראה את בתנו
פיני אהובי איך הלכת ולא יכולתי לעזור
פניני דמעות החלו מטפטפים בזה אחר זה על פניה החיוורים של סלי, היא לא טרחה למחות אותם.
בתום ארבעת ימי הלידה, סלי חזרה הביתה, אל הבית הריק אל הזיכרונות אל ילדיה הכמהים לחיבוקים ועם תינוקת חדשה.
הילדים סבבו סביב התינוקת החדשה והיו מעט שמחים אך פניה של סלי היו קפואים.
היא חיבקה את ילדיה וליבה בכה.
אמא איזה אחות יפה יש לנו
כן נכון, כי יש לכם אבא יפה
הילדים ראו את פניה העצובים ולא הוסיפו לשאול.
סבתא שרה, אמא של סלי באה לעזור , יום יום פקדה את ביתה , טיפלה בילדים , בישלה, כיבסה ומעט הפיגה את הבדידות, והעצבות.
הילדים אהבו להתקבץ ליד הסבתא צמאים לחום ולאוזן קשבת, והיא הייתה שם בשבילם.
היא עודדה את סלי לחזור ולתפקד, לטפל בתינוקת שהייתה דומה מאד לאביה.
בתום הילולת הגרדום , שקטה הארץ, וצמאי הדם חזרו למאורותיהם.
סלי מיעטה לצאת לרחוב, לילדים הוצמדו מלווים לבית הספר ונראה שהיתה רגיעה כל שהי.
יום אחד כשסלי ישבה בחדר האורחים הגדול שלה, נשמעה נקישה בדלת, היא התחלחלה, נקישה מוזרה , מתמהמהת קמעה ושוב נקישה, סלי ניגשה לדלת הביטה בעינית וראתה שני גברים בשחור ממתינים. כבס עלה בגרונה, ידיה רעדו , וראשה סב לצדדים. היא הביטה שוב וראתה חבילה בידיהם, היא פתחה אט אט את הדלת , ונעצה מבט בגברים, "הבאנו לך מכתב מפיני!" אמרו, והושיטו לה אותו, הביטו בה במבט רחום והלכו.
סלי לקחה את המכתב ורצה אל חדרה , סגרה הדלת ופתחה בגעגועים את המכתב.
היא ישבה וקראה וקראה שוב ושוב את הכתוב כשדימעותיה מרטיבות את הנייר הדהוי שבידה, היא שלפה את כל הדפים מהמעטפה, ומשהו נפל על הרצפה והתגלגל,היא התכופפה , חיפשה תחת המיטה, שלחה ידה והרימה ..... טבעת הנישואין שלו, הוא שלח לה את הטבעת שהיא קנתה לו, היא נשקה לטבעת ודחפה אותה בתוך חזייתה ליד ליבה , אולי הוא אי שם חש אותה.
המשך יבוא...
רחלי ג.
כל הזכויות שמורות לרחלי ג. ©
