חלק שביעי- שבתוכו גם כל שאר החלקים...
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=66970
טיפני בגדה בי. אך לפני שעשתה זאת, אני הייתי עוד אחד מהשבויים שלה,ילדה בת
ארבע עשרה תמימה.
ראיתי אותה לראשונה בנשף לרגל יום הולדתו של חברנו המשותף.טיפני הייתה שם
ואפילו לא טרחה לחפש מאום במבטה. אז אני הסתכלתי בשקט ושמרתי על סוד במשך שנה. ומה
אמר הסוד?לשאלה זו אין לי תשובה. רק תמונת לחייה המתחננת לנשיקה נצרבה במוחי
המשוגע מתשוקה.
לאחר שנה נתקלתי בה בשנית, וזה לא היופי שלה שקבר אותי אל תוך מהותה. זה כל מה
שקרן ממנה...תהילה נשכחת, הבנה וחמלה,טיפני הושמעה באוזניי כמו התשובה.
יעד אחד הצבתי לעצמי: להפוך להיות שלה.לגרום לה להבין שהיא בכל מקרה כבר שלי, חלק ממני, ושנינו אחד.
טיפני לא נתנה לי להכנס. ואני קראתי בשמה, ואני השתלטתי על הוויתה. הסתכלתי
בעיניה, וגזלתי ממנה את הבחירה. כמו שהיא עשתה לי, לי ולטיפני אף פעם לא הייתה
באמת בחירה.
בלילה אביבי אחד הבנתי שהצלחתי להפוך אותה לשלי. ברחנו שנינו מהמולת ההמון
שבאולם הנשפים, אל האוויר האביבי שבחצר האחוזה.על הספסל ישבה לצידי טיפני שלי. היא
לצידי ואני לצידה. היא שלי ואני שלה. מבלי שהיא תדע...כשהבטתי בתוי פניה ששילבו
בגרות ומתיקות נדירה, הרגשתי שהיא מחזיקה בתיבה שתשמור את סודותי. אז סיפרתי לה
עליהם. את מה שלעולם אף אחד לא ידע. את מה שאני מסתיר מעצם הוויתי, את הסתעפויות
בנבכי נפשי. כשסיפרתי לה על ילדותי ורגשותי וטבעי הדליל האמיתי. יותר מכל רציתי
לשייך אותה אלי. היא החלק שחסר לי. ההעמקה של המהות שלי. ובאותו הערב, במבטה
זיהיתי את מה שהיא עדיין לא הבינה. הנשמה שלה בבעלותי, המהות שלי בתוך
קיומה.
שלושה חודשים מאוחר יותר, טיפני בגדה בי בליבה. אמה מצאה לה שידוך שיעלה את
מעמדה החברתי כנהוג אצלנו בממלכה. ומאחורי התירוץ העלוב הזה היא הסתתרה. לעולם לא
הבינה שאני ראיתי את מה שמבעד לעיניה הבורחות. היא אהבה אותו. ישבה לצידי, ובתוכה עיבדה
את האהבה אל השידוך שמצא חן בעיניה. היא אהבה את הgושר והמעמד,ושילבה אותם ללא
היסוס בדמותו. טיפני לא הסכימה להסתכל בעיני, כי כבר בגדה בי בליבה.
וכשהייתי על סף היציאה ממרפסת חדרה, הבינה טיפני שבלעדיי יתמוטט עליה עולמה.
מתוך אינסטינק, אני מניח, היא ניסתה לאחוז בי שלא אלך ממנה..אבל עורה הממגנט של
טיפני נחשף תחת אור הירח במלוא רמאותו, שקריה דחו אותי מעלייה. ההבטחה המדומה שלה,
גן העדן שייצגה התמוסס מול לעיניי. אני ראיתי את טיפני היפייפיה ערומה משקריה, הילת
הקדושה היא עשן מבויים, הנוצץ אינו זהב, טיפני נותרה בודדה בעולם שאינו מתאים לה.
היא התחננה בפניי. מנסה להשתמש בכלי הנשק האחרונים שנותרו לה על מנת להמשיך לאחוז
במושכות השליטה עליי. אך אני ניתרתי ממרפסת חדרה אל הקרקע שבחצר ביתה, והפנתי את גבי
לגוף היחיד על פני האדמה שיכול להשלים את חיי. בשלב מסויים, לא יכולתי יותר, שלא
לחוש דרך עיניי את בשרה, את הבשר שמתחכך ונשלם בשלי. אז סובבתי את גופי והפנתי אל
פניה את מבטי. כך התהלכתי לאחור, למשך כמה שניות, כשגופי הפוך, ומהותי מבכה על
אובדנה.
כמעט וטעמתי את טיפני. וההחמצה של נשיקתה השתלטנית בלילה האבוד ההוא, ליוותה
אותי יום יום בהמשך חיי.מה היה אם... מה היה אם הייתי נכנע לפניה וטועם את שפתייה
ומרגיש את רכותה,ובכך מעניק לה את השליטה... אולי הייתי משוחרר, אולי הייתי חופשי
מכבלי אהבה.עבד לרגשותיי.מאושר בתוך שקריה של טיפני,היינו מתגשמים כגוף אחד.
בשום פנים לא הייתי מוכן שהשידוך המיועד יעיז לטעום את גופה. אם לא אני, אז אף
אחד. אף אחד לא ירגיש את טיפני שלי.טיפני שהורגת ומחיה אותי בקיומה. השקט שלי
הופך אותי לפעמים לבלתי ניראה. אני מסוגל לחצות את החדר מבלי שאף אחד ידע. הגעתי
לחדרו המפואר של המרקיז, ופניו מדושנות העונג העלו את עצביי במעלה נוזל דמי
הניטרף. אבל על פניי אף אחד לעולם לא רואה, את הסערה שמתחוללת בין כותלי גופי. חייכתי
אל המרקיז בשפתיים סגורות. ואת העורק הראשי שעל צווארו מצאה סכיני באופן מידי.
בלילה שלמחרת הפגישה האחרונה שלי עם טיפני, הלילה שלפני ארוע חתונתה למרקיז
המכובד, מצאו את גופתו מוטלת על הריצפה.
טיפני כמובן ידעה, אך יחד חיפינו על חיבורנו האומלל. בהצגה משובחת הסתרנו כל
הוכחה שתאמת חשד רכילותי.כך העברנו, אני וטיפני, חמש שנים מחיינו, כאילו היינו
חברים הכי טובים, יותר טובים מטובים, ממש כמו אחים. וברגע שהתנדף הקהל של הצגתנו
הקטנה, אני וטיפני ברחנו אחד מהשני על מנת לא לעורר את הסערה שרק איימה להתפרץ כל
רגע תחת מעטה האצולה. אני ראיתי מה מתחת לשמלותיה המפוארות של טיפני, ורציתי לקרוע
מעליה את המחוך בתוכו נחנקה. לשחרר אותה לחופשי, לפרוק ממנה את מתקן השליטה. להשיב
אלי את טעם שפתיה שכמעט זכיתי לקבע בין שפתיי,להסניף מחדש את ריח שיערה הכלוא תחת
תסרוקתה. לאחוז בפניה ולמחות בפראות את איפורה.למי היא משקרת בהדרתה העצובה? קודם כל לעצמה.
טיפני הפכה את משיכתה העזה אלי לפחד. במשך חמש שנים היא הסתכלה עלי בריחוק מלא
סלידה, ואף רחמים. קלטה את מוחי מעבד בתוכו מחשבות על זמנים אחרים...
