על פי משפט פתיחה של יאיר בן חור

תשתקי אני אומרת לך, תשתקי!

צווחה לעברי הפקידה שהייתה תמיד חביבה, נעימת הליכות, מסבירה פנים, וסימפאתית. אז מה קרה לה עכשיו מה היא צועקת עלי שבסך הכל שאלתי שאלה שיש בה  איזה רטוריקה,  שנראתה לה  כאילו  אני  מתכוונת  להרשים ולשכנע. לא חיפשתי לשכנע, סתם שאלתי אז מה היא מתנפלת עלי ככה...

אולי כדאי להפסיק לשאול אם השאלות שלי מביאות את זולתי להתקף של טירוף, ושל התנהגות מופרעת ובלתי נשלטת? כמו אותו חייל ברכבת שהניח את נשקו האישי בין רגליו ונרדם וכל רגע הנשק רוצה ליפול מידיו, אז מה כבר אמרתי רק הערתי לו שזה מסוכן מי יודע מה יכול לקרות במצבים כאלו...

חברתו שישבה לידו נמנמה קלות אך נראתה לי כזו גסה, לא מעודנת, פתחה  מולי שתי עיניים לוחמניות ובלשון חדה צווחה לעברי

"תשתקי אני אומרת לך, תשתקי!" אז שתקתי חסמתי  את פי.

 החייל התעורר ולמרבה הפלא הניח על כתפו את נשקו, חייך אלי והודה לי. חברתו הביטה עלי במן שוויון נפש, אדישות, אי-אכפתיות, ההפך ממה שצווחה לעברי רבע שעה קודם.

"שמעתי אותך, מה את צווחת?" פנה לחברתו.

"מה היא מעירה לך, היא לא אלוהים." הוא הביט לעברי שפת גופו דיברה במקומו, לא פלא שנראה עייף עם טיפוס כזו שמתלווה אליו. הפעם יצאתי בשלום  מהרגלי להתערב בכל דבר שאינו ענייני. את המשפט הקצר הזה

"תשתקי אני אומרת לך, תשתקי!" לא רוצה לשמוע יותר.