סיפורים

על פי משפט הפתיחה של יאיר בן־חור

 
לפני חודש מצאתי אותה ברחוב,רועדת מקור,רזה ומזוהמת,היא ניגשה אליי ללא חשש,וחיככה את גבה הכחוש ברגליי,רחמיי נכמרו על היצור האומלל,נשאתי אותה בזרועותיי,משקלה היה קל כנוצה,היא התרפקה עליי וליקקה את פניי בלשונה המחוספסת,חשתי כלפיה רגשות מעורבים של סלידה ורחמים,נשאתי אותה אל ביתי החמים,היא קפצה מבין זרועותיי היישר אל השטיח הרך בסלון,והפליאה בתרגילי אקרובטיקה מסובכים ומורכבים להדהים.

לאחר שאכלה בלהיטות את הארוחה שהגשתי לה,פרשה לפינת החדר והחלה לנקות את עצמה ביסודיות.

לאט לאט ראיתי איך הזוהמה נעלמת ומתחתיה התגלתה פלומת שיער לבנה כשלג,ובעיניה ניצנץ ברק ירקרק זוהר כאבני חן.

חודש שלם עבר מיום שהבאתיה לביתי,עתה היא שמנמנה וממורקת להפליא,רגשי הסלידה והרחמים שחשתי כלפיה בתחילה התחלפו לרגשות של אהבה והערצה,אך אליה וקוץ בה:

היא לא מפסיקה ליילל בלילות!

יללותיה הליליות מחרידות את שלוות הלילה,ומדירות שינה מעיניי,הרשיתי לה להתכרבל לרגליי,עטפתי אותה בכירבולית רכה,והיא בשלה.

עד שבאחד הלילות לא יכולתי עוד לשאת את המטרד וצעקתי לעברה:

תשתקי, אני אומרת לך, תשתקי!

והנס קרה!

ומאז חזר השקט למעוני, והוא נמשך עד עצם היום הזה!
 

 

 © ש"ב

 

תגובות