האדם והמקום

אָדַם  פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹל  הַחַם

ניכרים הַצְּעַדִים

לְאוֹרֵךְ הַדֶּרֶךְ כֻּלָּהּ

הָעֶצֶב וְהַשִּׂמְחָה אֵלָיו מִתְלַוִּים

לְצִדּוֹ עוֹד זוּג צְעַדִים

מַטְבִּיעִים חותמם בָּחוֹלוֹת  

לְאוֹרֵךְ כָּל הַחַיִּים

אִתּוֹ בעקביות פּוֹסְעִים

אֲבָל בַּזְּמַנִּים הַקָּשִׁים

רַק זוּג צְעַדִים אֶחָד

חוֹרֵט אֶת דַּרְכּוֹ בעוצמה  

וְהָאָדָם [מַרְגִּישׁ לְבַד

וְשׁוֹאֵל: אֱלֹהִים אייכה?

בְּרִגְעֵי הַיָּגוֹן וְהַכְּאֵב

יַלְּדִי עַל כפיי אוֹתְךָ נָשָׂאתִי

אֵלֶּה צְעָדָיו שֶׁל אָב אוֹהֵב.