דו"ח אל החלל 5 - אלוהים / עמירם פאל
אילו הצלחנו לתפוס את אחד הדו"חות שבני החלל החיצון הצופים בנו, שולחים לאדוניהם אי שם במרכז הגלקסיה, הוא היה יכול להיראות גם כך :
בכדור הארץ, השליטה הינה פונקציה של אורך, הקטנים שולטים בגדולים. הדבר זכור מן הסתם למיליארדי קוראינו בכל רחבי הגלקסיה. שלטון העריצות של התינוקות תואר בחלקו באחד מדו"חותינו הקודמים (ראו דו"ח 1).
מסתבר, שקיים בכדור הארץ שליט עליון על כולם. לפי הירארכיית השליטה שפענחנו כאמור, הוא חייב להיות התינוק הקטן מכולם. יש לציין אומנם, כי אנו טרם ראינוהו עד כה. הוא קרוי בפי בני האדם, "אלוהים".
לצערנו, לא רק שלא ראינו את השליט העליון הזה, אפילו מקום מגוריו המדויק אינו ידוע לנו. כזכור, אחד מאמצעי השליטה המתוחכמים ביותר שמפעילים התינוקות, הינו ההסוואה. אין פלא אם כן, שהתינוק הקטן מכולם, מצליח להסוות את עצמו ואת מקום מגוריו, טוב כל כך.
למרות הכל, הצלחנו לגלות, לפחות את מקומו המשוער של אלוהים. הדבר הצריך מאמץ ממושך ביותר, אינטלקטואלי ופיסי כאחד, אבל כל הסוואותיהם המתוחכמות של אנשיו של אלוהים, לא הצליחו כנגדנו.
אלוהים גר מתחת לפני האדמה. יש לו מן הסתם ארמון ענק שם, אשר גודלו יכול להגיע, למיטב ידיעתנו, כמעט לכל גודלו של כדור הארץ כולו. הארמון מכוסה, לשם הסוואה כמובן, באדמה, מים ושאר סוגי תפאורה "טבעית". איננו יודעים עדיין מה עובייה של אותה קליפת הסוואה, אבל במאמץ נוסף נוכל מן הסתם לגלות גם זאת.
השתמשנו בשיטות בלשיות מתוחכמות להפליא, לגילוי מקום מגוריו זה. בין השאר השתמשנו גם בתגלית, כי משאת נפשו של כל אדם כמעט, להפוך למשרתו של אלוהים, לזכות בסופו של דבר בכבוד הגדול הקרוי אצלם מוות. וזאת, למרות כל הייסורים הכרוכים בכך (ראו דו"ח 4).
משגילינו תגלית עצומה זו, הייתה דרכנו לאחר מכן, לגילוי מקום מגוריו של אלוהים, קצרה ביותר. כל שהיה עלינו לעשות, לעקוב אחרי השאפתנים בבני האדם, אלה שסיכוייהם נראו לנו הטובים מכולם להשיג את מטרתם למות.
עקבנו אחרי אותם שאפתנים והם אכן הובילונו עד אליו. הצלחתם הייתה הצלחתנו. לפחות, אנו ראינו אותם, במו עינינו, נכנסים בפתחים המובילים לארמונו של אלוהים, וכתוצאה מכך אנו יודעים כעת את מקומם של אותם פתחים, הקרויים בפי בני האדם קברים.
על פי מיקומם של הפתחים - הקברים הללו הגענו כמובן גם למסקנה שציינו לעיל, באשר למיקום הארמון עצמו ואף באשר לגודלו. הפתחים נמצאים על פני כל כדור הארץ, והם מרובים מספור, כמספר התושבים כמעט. ככל הנראה יש לכל בן אדם פתח משלו לצורך הכניסה לארמון האלוהים. מדוע? זאת, איננו יודעים עדיין.
מכל מקום, האדם שהצליח, זה שהורשה להשתחרר מעולם של התינוקות ולהיכנס לארמונו של אלוהים, עושה כן בטקס מרשים ביותר, הקרוי בפי בני האדם "לוויה" או "קבורה".
ומי שהגיע לשירותו של אלוהים, כבר אינו חוזר משם לעולם. נראה שקורה אחת מהשתיים: השירות אצל אלוהים הוא אכן מספק מאד, או שהתינוק הקרוי אלוהים, הינו כה חזק ורב תחבולות, עד שאף לא אחד ממשרתיו מצליח לברוח.
חבריו של המצליחן, אלה שנשארו בשירותם של התינוקות, מכירים אולי, בדיוק ברגעים כגון אלה, בחולשתם העצמית, בחוסר יכולתם להתחמק משרות התינוקות. בכך ניתן להבחין בקלות, על פי פניהם העגומים בחוזרם מה"לוויה."
אלה הם כנראה, הרגעים בהם נרקמות הלוויות הבאות. אנשים אוזרים בדיוק אז, די עוז בנפשם ומחליטים לחקות את דוגמת חבריהם האמיצים יותר. ברור שזה לוקח להם עוד זמן מה עד שכל הכוונות הללו שלהם מגיעות לכלל מימוש. אך אנו משוכנעים, שכאן הם מתחילים במסעם הארוך, מכאן הם יוצאים לדרך הארוכה, להגיע לפיסגת שאיפותיו של האדם, לשרת את אלוהים.
בימים אלה ממש התחלנו במחקר סטטיסטי מקיף, הבא לגלות אם יש גידול במספר המתים בקרב חבריו של האדם שהצליח. מראש אנו מוכנים לגלות את ההנחה שלנו לגבי תוצאות מחקר זה. סביר שנגלה אכן, קורלציה מלאה, בין הקרבה של בני אדם מסוימים לאדם שהצליח, לבין נכונותם שלהם לעשות אף הם את כל הנדרש בכדי להגיע לאלוהים, למרות הסבל הוודאי הכרוך בכך (שוב, ראו דו"ח 4).
אנו לא ויתרנו כמובן על המשך הניסיונות להבין את בני האדם טוב יותר, אולם על כך נפרט, בדו"ח הבא.
ס ו ף
