"לא טוב היות האדם רק רציני וחמור סבר כתוצאה ממעמדו ומתפקידו, לכן צריך לקחת את החיים בקלילות, באהבה ובהומור וזה כנראה המתכון לבריאות," טוען shulibangi וניתן בהחלט לזהות את המוטו שלו לחיים בריאים גם מבעד לחלק נכבד משיריו.
1-ספר את קורותיך.
שאול זה שמי שאותו נתנו לי אבי ואמי, שם משפחתי שמאי עוד מימי בבל הקדומה, שם אבי היה נג'י על כן כינויי הוא שולי (שאול) בן נג'י (.(shulibangi
נולדתי בעירק בשנת 1948 לאבי שהיה מורה בביה"ס אליאנס ולאימי אחות מילדת מוסמכת בבית החולים. עלינו ארצה בשנת 1950 כשאני בן שנתים, גרנו במעברת אגרו-בנק בחדרה ליד תחנת הרכבת מערב ומשם לשיכון בגבעת אולגה שהייתה בחיתוליה. התייתמתי מאבי בהיותי בן 15 ואני האח הגדול מבין ארבעת האחים (בנים), בשנת 1966 משפחתי עברה להתגורר במרכז הארץ ולא הספקתי לעבור איתם כי גויסתי לצה"ל לשרות חובה. המשכתי בשרותי עוד שנים רבות. אני נשוי לבת שבע בת למשפחה ממוצא מרוקאי, קבענו את ביתנו בעתלית, נולדו לנו שני בנים: גל ואורן, ועתלית היא ביתנו עד היום.
הקמתי את שבט הצופים "חופים" והייתי ראש השבט שהשתייך לצופים בהנהגת חיפה.
כיהנתי כראש המועצה המקומית עתלית כ- 15 שנים, פרשתי והיום אני בגמלאות נהנה כל רגע מילדי ומנכדי, בזמני הפנוי והוא לא רב.
מעורה ומעורבב עם כל המי ומי בשלטון המקומי ובשלטון המרכזי ארצי הכולל ראשי ממשלות שרים וחברי כנסת וכמובן עמיתי ראשי הערים בארץ, חברי הם רבים מאוד ממעורבותי ותפקידי הרבים במהלך השנים כך שלפעמים איני זוכר מי האיש שמברכני לשלום או מצמיד לי נשיקת חיבה כזכר לימים עברו, הרופא אמר לי שה– B12 מתנקם בי.
ארץ ישראל היא אהבת חיי, מכירה לאורכה ולרוחבה בטוב וברע במלחמה וברגיעה, לקחתי חלק פעיל במלחמות ששת הימים, ההתשה, המרדפים בבקעה, יום הכיפורים, לבנון הראשונה, ולבנון השניה, ועוד הרבה פעילויות בין לבין.
חצי האי סיני ורצועת עזה היו ביתי השני ואפילו אשתי הגדירה אותו כביתי הראשון עד להחזרתו לידי המצרים.
2-מדוע בחרת בניק הזה באתר.
"דרך המילים" עבורי זה בית חם ומשפחה חמה ענפה ואוהבת, וגלי היקרה היא אם כל האמהות ואני מעריך מאוד את שיקול דעתה בנושאים המתעוררים באתר, לא שיש הרבה.
3-מהו הצפון עבורך-נופים, אנשים וכל אשר בו.
מגורי עתלית היא בין כרמל וים ברצועת חוף ירוקה, מעניינת ויפה שמבצר צלבני שוכן לחופה ושלצידו ביליתי את מיטב שנותיי. מחנה מעפילים עתיר סיפורי העפלה, יערות ירוקים בראש הכרמל שנשרפים מדי פעם, מסילת רכבת החוצה את הישוב ושפעם הסיעה נוסעים מבירות למצרים והיום מגיעה עד תל אביב, עורקי תחבורה ארציים כבישים 4+2 החוצים שדות , מטעים וכרמים.
שקט פסטורלי ושלווה אופפים את עתלית הנמצאת בחוף הכרמל, אין פקקי תנועה ואין המולת הכרך .
מעולם לא קינאתי באלה הגרים בכרך הסואן והפקוק במרכז.
אצבע הגליל, הגליל ורמת הגולן הם במסלול נסיעותיי וכל פעם אני מתרגש ומתפעל מחדש מהנוף ומפניני הטבע.
הארי השואג בתל חי מסמל עבורי עוז, נחישות וחירוף הנפש לגאולת הארץ.
רבים מחברי מהעבר מתגוררים בקיבוצים, במושבים, בעמק ובגליל ואני מאוד אוהב לבקרם וליהנות מניחוח השדות וכמובן גם מניחוח הרפת.
4-איך הגעת אלינו לאתר וכמה זמן אתה פה?
הצטברה במגירתי כמות גדולה מאוד של יצירות שכתיבתם החלה לפני גיוסי בשנת 1967 ושכבו כאבן שאין לה הופכין עד שהניר עליו נכתבו - הצהיב.
אחי הצעיר ממני בשנתיים שגם הוא חוטא בכתיבה ומעלה את יצירותיו כאן באתר "דרך המילים" (שמו לא לפרסום כי לא קיבלתי את רשותו) המליץ לי על האתר "דרך המילים" והצביע על אחת יחידה ומיוחדת בשם גלי צבי ויס מנהלת האתר שמעודדת ומפרגנת לכולם ושכדאי לי להעלות באתר יצירות. העליתי, אהבתי, נשביתי, ונשארתי אני שמח ולא מצטער.
הצטרפתי לכותבים הנפלאים והמוכשרים באתר בתאריך 3.3.2008
5-כיצד התחלת לכתוב בכלל
בתחילת שנת 1967 טבעה אונית המשא "השלושה" בים האגאי וכל מלחיה ז"ל ירדו עמה למצולות, טביעת האוניה ואובדן החיים ציער אותי מאוד, הטראומה לא עזבה אותי ואז נולד שירי בכורי "השלושה" בתאריך 9.2.1967 שנכתב בתוך דקה .
זה היה המעט שיכולתי להקדיש לזכר המלחים,השיר נכתב על דף תוצאות מבחן במתמטיקה שצוין עליו ציון 79 נכשל, מאז ועד היום כתבתי כ – 2000 שירים הנוגעים בכל תחומי החיים.
6-מהם מקורות ההשראה שלך ואיך שיר נולד?
כל אירוע, כל מילה ואפילו ציוץ ציפור הם מקור להשראה ובמיוחד ילדותי והרעות שיש לה ערך נכבד בחיי הם מקור ההשראה שלי ויכולים להצית אצלי את אש הכתיבה.
שיר מתחיל להיכתב ונגמר באותו הרגע ללא כל הפסקה, אחרי מספר ימים אני מעיין בדף השיר לפני הדפסתו ושואל את עצמי מי כתב זאת והאם יתכן שזה אני? היו שירים שנזפתי בעצמי ושאלתי: "שולי מה השטויות האלה בּוֹש לך".
7-מהי השעה המתאימה ביותר עבורך לכתיבה.
אין אצלי זמנים וחוקים לכתיבה, כשזה בא זה מבעיר אש בעצמותיי ומכה בי בכל מקום ובכל מצב אם אני באוויר, בים וביבשה, בנהיגה, בזמן ארוחה, בהנץ החמה ובאשמורת הליל.
חלק משירי נכתבו כשאני בודד הרחק מביתי, תמיד יש באמתחתי ניר (אפילו ניר טואלט) ועפרון לכל "צרה" שלא תבוא.
8-לא אחת הומור מצוי בשיריך, מה מקומו של ההומור בחיינו לדעתך?
מאז שאני זוכר את עצמי לקחתי את החיים בקלות ובהומור ובכל פעם ששרדתי אמרתי לעצמי שהקב"ה ויתר לי גם הפעם, חלק משיריי נכתבו בהומור ופעמים בהומור עוקצני.
במשך שנים לא הרשיתי לעצמי ולא יכולתי לא להיות מעונב, כשאני נשאל היום למה יחף אתהלך? אני עונה, שגנבו לי כרגע את הנעליים.
לא טוב היות האדם רק רציני וחמור סבר כתוצאה ממעמדו ומתפקידו, לכן צריך לקחת את החיים בקלילות, באהבה ובהומור וזה כנראה המתכון לבריאות.
9-איך צצות בך הדמויות עליהן אתה כותב. תאר דמות אחת אליה נקשרת במיוחד-דמיונית או מציאותית.
ביקרתי חבר שחזר בתשובה והתחרד עד להחריד. הוא גר בישוב דתי מאוד במרכז וכל תפקידו הוא להיות שומר הצניעות של הישוב, מן משמר צניעות של איש אחד, ביום ביקורי הוא היה בתפקיד ונאלצתי להתלוות אליו במילוי תפקידו לא לפני שהלבישני בתחפושת של אברך, יצאתי איתו למשימתו שהייתה עבורי החוויה הגדולה בחיי ועל כך כתבתי את שירי "סיירת הצניעות", להלן קטע קטן מהשיר.
הוּא וְחָבֵרוֹ זוּג מִן הַשָּׁמַיִם לא יִתְּנוּ לְנַעֲרָה עִם נַעַר לְדָבֵּר.
בְּראשׁוֹ הַשְּׁטְרַיְמְל יוֹרֵד עַד הָעֵינַיִם וּבְיָדוֹ אָלָה שְׁחוֹרָה אִתָּהּ הוּא מְנַפְנֵף.
כל הדמויות בשיריי לקוחות מן המציאות אך לפעמים בשינוי אדרת.
10-שירים רבים משלך כתובים כשיר אהבה לארץ הזאת, עד כמה עז הקשר שלך עם המדינה והאדמה כאן?
זו ארצי ואני אוהב אותה, אין לי ארץ אחרת ואני מרגיש בה חופשי ומאושר, מיטב חברי טמונים באדמתה על כן אני קשור אליהם דרך אימא אדמה, אדמת ארץ ישראל.
11-אתה נוסע הרבה ברחבי העולם, מה המקום שנחרט יותר מכל ומדוע ?
עץ הערבה הבוכייה בבית הכנסת הגדול בבודפשט הונגריה שפוסל לזכר הקהילות שנכחדו בשואה נחרט עמוק בזיכרוני ולא מרפה ממני.
12-בנסיעותיך הרבות אתה מסייר באתרים הקשורים ליהדות, מה מצבה של היהדות בתפוצות והקשר שלהם לישראל. מה אתה יכול לספר לנו על כך.
הרבה מנסיעותיי הם למה שנקרא מזרח אירופה שבה חיים ניצולי שואה קשישים שעדיין מתגוררים (הצעירים עלו ארצה או היגרו למדינות אחרות).
אלה שלא התבוללו ממשיכים לפקוד את בתי הכנסת המעטים ששרדו את השואה בחגים ובשבתות וחומקים חזרה לביתם.
רגשית קשורה נפשם לארץ ישראל ופיזית אין בכוחם להתחיל חיים חדשים בגיל מבוגר בארץ ישראל.
13-מה לדעתך יעלה בגורלה של ישראל בשנים הקרובות?
מדינת ישראל תמשיך להתקיים תוך כדי מלחמות קשות וארוכות, אין יותר מלחמה של זבנג וגמרנו.
פעם האויב היה נוטש ובורח ללא נעלים והיום האויב מתוחכם, נחוש, אמיץ ומלא ברוח קרב וזה קשה, המלחמה היום היא היטקיסטית ומשוכללת. אני תקווה שנתגבר, נצליח ונמשיך לשרוד למען הדורות הבאים.
14-למה אתה מתגעגע יותר מכל בחברה הישראלית ובחייך הפרטיים כאחד.
מתגעגע יותר מכל לבית אבא, לילדות ולתום שחלף מן העולם.
15-מה מקומה של המשפחה בחייך ובחיי אדם בכלל.
משפחתו של האדם היא ליבת חייו עלי אדמות ואני ככל אדם אוהב את משפחתי והיא בראש מעיניי.
משפחתי משפחה חמה ותומכת (והזדקקתי להרבה תמיכה במהלך חיי)
ותמיד הייתה הראשונה מאחורי גבי .
משפחה == ערך עליון בחיים
16-הגיגים על אהבה.
מדוע האהבה לא נמה לעולם.
17-מחשבותיך על חברות ורעות.
נגעת בערך חשוב בחיי, הקרבתי הרבה בחיי למען הרעות והחברות
ואני לא מצטער על כך לרגע.
חמשת היצירות ש-Shulibangi אוהב במיוחד.
1-גַּעֲגּוּעִים – בית אבא
לוּ הָיִיתָ עַכְשָׁיו לְצִדִּי יָכוֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
זוֹרַחַת וְעוֹלָה לַמָּרוֹם וּמְאִירָה אֶת שְׁבִילֵי הַמּוֹלֶדֶת
לוּ רָאִיתָ אֶת הַיָּם הַכָּחוֹל אֶת הַחוֹל וְהַסְּלָעִים שֶׁמִּנֶּגֶד
אֶת קָו הָאוֹפֶק הָרָחוֹק הַצּוֹפֶה מֵרוֹם הַמִּרְפֶּסֶת.
לוּ רָאִיתָ אֵיךְ צָמְחוּ הָעֵצִים שֶׁנָּטַעְתָּ בְּעוֹדֶנִי יֶלֶד
הֲיָדַעְתָּ כִּי חָלְפוּ אֲבִיבִים בִּמְקוֹמָם בָּא הַסְּתָיו וְהַגֶּשֶׁם
לוּ רָאִיתָ אֵיךְ יָרֵחַ בָּרוֹם אָפוּף הִלָּה וְתִפְאֶרֶת
אֵיךְ הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַגַּן וְחוֹסָה עַל עָלֵי הַשַּׁלֶּכֶת.
7...
7.
לוּ רָאִיתָ אֵיךְ גָּדְלוּ הַיְלָדִים נוֹשְׂאִים הֵם רוֹבִים עַל הַשֶּׁכֶם
אֵיךְ בַּגְרוּ הַבָּנִים הַקְּטַנִּים הֵם לוֹמְדִים עַל דַּיָּג וָלֶחֶם.
הַתִּזְכוֹר אֶת הַבַּיִת הַקָּט נוֹתָר לְּלא גִּנָּה וּלְלא דֶּשֶׁא
הַגַּן הַגָּדוֹל בּוֹ אִילָנוֹת נָטַעְתָּ מַמְתִּין לְמַגָּע יָדְךָ הַמְלַטֶּפֶת.
לוּ הָיִיתָ נִצַּב לְצִדִּי הָיִיתִי לוֹחֵשׁ בְּאוֹזְנֶיךָ
אַךְ אַתָּה לא נִצַּב לְצִדִי וְלִי נִשְׁאַר רַק גַּעְגּוּעַ.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 18/1 שייכות ל- shulibangi ש. שאול
18/1- ש. שאול
Shulibangi
13.6.1968
2-מִגְדָּל יַלְדוּתִי - ילדות
בִּרְחוֹב יַלְדוּתִי שֶׁבִּקְצֶה הַשְּׁכוּנָה
נִצַּב הַמִּגְדָּל כִּבְּבָּבֶל הַקְּדוּמָה,
ראשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם רַגְלָיו בָּאֲדָמָה
וְסֻלָּם בַרְזֶל עוֹלֶה אֶל הַגַּג.
בִּרְחוֹב יַלְדוּתִי לְרַגְלִי הַמִּגְדָּל
נָח הַתּוֹם שֶׁנִּשְׁאַר מִיּוּתָם,
הַיְלָדִים שָׁבָּגְרוּ וְנָטְשוּהוּ מִכְּבָר
שָׁבִים לִרְאוֹתוֹ וּנְכָדַם עַל יָדָם.
בִּרְחוֹב יַלְדוּתִי נִצַּב הַמִּגְדָּל
שֶׁמֵּעוֹל הַשָּׁנִים קְלוּפִים קִירוֹתָיו,
וְאוֹתָם הַיְלָדִים שֶׁשִּׂחֲקוּ לְרַגְלָיו
מַמְשִׁיכִים לְפוֹקְדוֹ אַךְ קָטָן מִסְפָּרָם.
כל הזכויות של תוכן יצירה זו 419/11 שייכות ל- shulibangi ש. שאול
419/11- ש.שאול
Shulibangi
14.1.2009
3-אַנְשֵׁי הַדְּמָמָה - בגרות
הִנֵּה הֵם עוֹלִים מִן הַגַּלִּים הַשְּׁחוֹרִים
בָּאִים חֵרֵשׁ חֵרֵשׁ אֶל מְקוֹמוֹת עָלוּמִים
הִנֵּה הֵם יוֹשְׁבִים וּמְשׂוֹחֲחִים לְתוּמָם
וּמַעֲלִים זִכְרָם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם.
הִנֵּה הֵם עוֹלִים עָטוּיִים בִּשְׁחוֹרִים
חֲגוּרִים בְּרוֹבֶה וְאַשְׁפּוֹת רִמּוֹנִים
עוֹלִים מְסִירוֹת אָפוּפוֹת מִסְתּוֹרִין
גַּבָּם אֶל הָאוֹפֶק וּפְנֵיהֶם לַזֵדִים.
הִנֵּה הֵם חוֹלְפִים בָּרְחוֹב מְחַיְּכִים
פְּנֵיהֶם כִּפְנֵי הָעֲטַלֵּף הַתָּלוּי בָּעֵצִים
הִנֵּה הֵם יוֹצְאִים מֵעוֹלָם הַדְּמָמָה
מִקּוֹלוֹת מְנוֹעִים וּמִקּוֹלוֹת מִלְחָמָה.
הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים הַטּוֹבִים בַּבָּנִים
הָעוֹלִים בִּדְמָמָה מִמַּעֲמַקֵּי הַיָּמִים
שֶׁהוֹרִידוּ תְּהוֹם אֳנִיּוֹת בַּנָּמֵל
הֵם אַנְשֵׁי הָאִיִּים וְתַחֲנוֹת הָרָדָאר.
הִנֵּה הֵם בָּאִים מִן הָעִיר וְהַכְּפָר
הֵם בָּאִים מְקִּבּוּץ וּבָאִים מִמּוֹשָׁב
אֵלֶּה הֵם בָּנִינוּ בְּנֵי הַתְּהִילָּה
אֵלֶּה בָּנָיִיך צִיּוֹן וּמוֹרִיָה.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 33/2 שייכות ל- shulibangi ש. שאול
33/2 - ש. שאול
Shulibangi
6.12.1969
4-מֵחֲטָף דֵּמוֹקְרַטִי - הומור
בִּמְדִינַת הַמֵחְטָפִים
שׁוּעָל הוּכְתַר לְמֶלֶךְ
הִתְמַרְּדוּ כּל הַשְּׁכֵנִים
זֶה יוֹם שָׁחוֹר לַכֶּתֶר,
פַּשְׁקְווִיל בְּלוּחוֹת הָעִיר
לְהַחֲרִים אֶת זֶה הַמֶּלֶךְ
שֶׁהֻמְלַךְ בַּמָחְשֶׁכִים
וְהוּא שׁוּעָל בֵּן כֶּרֶם.
וַעֲדַת המִינוּיים
שֶׁמִּשּׁוּעָלִים מֻרְכֶּבֶת
לא נָתְנָה לַזְּאֵבִים
לִקְבוֹעַ מִי הַמֶּלֶךְ,
דִּיּל קָבְעוּ עִם הַצְּבָאִים
שֶׁהֵם לא כִבְנֵי טֶרֶף
אִם יִתְמְכוּ בְּמִינוּיִים
נַפְשָׁם תִּהְיֶה נִשְׁמֶרֶת.
וְהִנֵּה יוֹם הַבְּחִירָה
שְׁלַל דּוּכָנִים בַדֶּרֶךְ
חֲמוֹר מַצִּיעַ לִבְחִירָה
שְׁפַנְפָּנָה הוֹלֶלֶת,
הִיפּוֹפּוֹטָם גַּם בַּמֵּרוֹץ
רוֹצֶה לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ
לְצִדּוֹ דּוּכָן הַסּוּס
אֲשֶׁר צוֹנֵף בְּלִי הֶרֶף.
וּבְתוֹם יוֹם הַבְּחִירָה
הַהַכְרָעָה נוֹפֶלֶת
הַשּׁוּעָלִים קִפְּלוּ זָנָב
וּצְבָאִים הָיוּ לְטֶרֶף,
קִרְקוּר מַלְכָּה בָּא לָאַרְמוֹן
וְזוֹ הַקַּרְפָּדָה הַנִּבְחֶרֶת
הִיא גָּבְרָה עַל הַחַיּוֹת
וּבְיָד רָמָה שׁוֹלֶטֶת.
©
