מחול הנשרים

הנשרים חגו מלמעלה,

מחכים לרגע בו היא תישבר.

מבלי לדעת שהיא כבר נפלה,

שלה אין כל דרך להתעורר.

עץ החיים אשר הייתה פרי בריאתו,

בה עכשיו לקטוף אותה בחזרה.

לטמון את גופתה עמוק בקרבו,

והיא נחה עכשיו בידו העגומה.

גופה רפוי ומבטה מיואש,

מתמסרת לזרעו, לאט לאט.

והעץ רק רוצה כבר לקום מחדש,

ושדמה המתוק ירווה צימאונו, מעט.

אך זיק של אור ניצת בעיניה,

הרחיק את הנשרים החגים במרום.

בכך שעצר את ראשה מלטבוע,

הם הבינו שלהם אין אוכל היום.