באחד השיעורים נתבקשתי לכתוב מכתב. החלטתי לכתוב ליוסף מבראשית.
ליוסף שלום,
למען האמת אני לא מכירה אותך
אישית אך כשהייתי תלמידה בכיתה ב' למדתי אודותיך ומאז דמותך חרוטה בזיכרוני. כילדה
בגיל שבע לא הבנתי את כל ספור חייך ונראה שפרטים רביםעל עברך שכחתי. אני כן זוכרת שהמורה בכיתה ספרה
לנו שנולדת לאמא בשם רחל שיעקב אביך מאוד
אהבועבד בשבילה ארבע עשרה שנים. ספרו לנו
גם שהיו לך אחד עשר אחים שמאוד קנאו בך.מדוע לא היה ברור לי. האם בגלל הכותונת
שאבא שלך תפר לך" או בגלל שהיית מאוד מפונק ולא יוצא לעבודה כאחיך הגדולים.
יתכן שהיו עוד סיבות ולכן הייתי רוצה לשמוע ממקור ראשון איך גדלת במשפחה ברוכת
ילדים ומה היו יחסי הכוחות במשפחה. אני בת למשפחה ברוכת ילדים גם לי יש עוד אחד
עשר אחים וזוג הורים. אבי עליו השלום עבד בעבודת דחק עם שכר זעום ואמי שתחיה עקרת
בית נפלאה גידלה אותנו באהבה רבה. אמנם הפרוטה לא היתה מצויה בכיס וללמוד בבתי ספר גבוהים לא התאפשר
לנו,מחוסר ברירה יצאו אחיי לעבוד כדי
לעזור בפרנסת המשפחה. אך להבדיל ממה שקראתי אודות משפחתך מעולם לא היו אצלנו
מריבות או קנאת אחים אלא הרמוניהוהאח
המבוגר תמך את האח הצעיר.
יוסף, אני לא רוצה להלאות אותך
בשאלות רבות אשמח מאוד אם תספר לי על
חייך.
לרחל היקרה שלום!
קבלתי את מכתבך
בשמחה אך חלפו להן שנים רבות מאז. אם אשכח פרטים מסויימים אנא מכבודך סלחי לי. אשתדל להשיב
לשאלותייך ולמלא את החסר עד כמה שאוכל.
לפני שנים רבות,
כאלפיים חמש מאות שנה לערך, כשאבי יעקב לקח את הבכורה כביכול במרמה מאחיו עשו, אמו
חששה לחייו ושלחה אותו לבית דודו, שם פגש אבי את רחל שכל כך אהב. אמי שנמנע ממנה
פרי בטן שרתה בצער גדול והייתה בוכה ומתפללת
לקב"ה שיזכה אותה בפרי בטן. ואכן תפילתה התקבלה וילדה אותי. אמי קראה לי יוסף משום שאמרה "אסף
אלוהיםאת חרפתי ויוסף ה' לי בן אחר".
כפי שאת יודעת
הייתי בן זקונים ואבא יעקב אהב אותי יותר משאר אחיי, כנראה בגלל שאני בנה של רחל
שמאוד אהב. אבי תפר לי כותנת פסים מאוד מיוחדת ובזה הבדיל אותי מאחיי. למען האמת
חשתי כילד מאוד דחוי ובלתי מוערך וחשבתי שאם אספר לאחי את חלומותייבפרטי פרטים יעריכו אותי יותר. בדיעבד טעיתי
בגדול!
אחי כעסו עלי מאוד לכן רצתי לאבי וחזרתי על
חלומותיי. אבי גער בי מאודונצר את הדבר
בליבו.
באחד הימים, כמו
תמיד, נתבקשתי ע"י אבי ללכת לראות את אחיי. בדרך תעיתי ונכנסתי לפרדס מלא בעצים
מניבי פרי שריחם העלה רירבגרוני. שמתי את
הצידה על אחת האבנים ונרדמתי. אני לא זוכר כמה זמן חלף עד שהתעוררתי אך כשראיתי את
השמש נוטה לשקוע הבנתי שמאוחרומיהרתי
לקום לחפש את אחיי. נשאתי עיני לרחוק כשהבחנתי בהםרצתי לקראתם בשמחה אך לצערי נכונה לי הפתעה. זרועות ארוכות נשלחו אלי אחזו בי בכוח ובמבטים
מזרה אימה הפשיטו מעלי את כותנת הפסים
שאבי תפר לי . הבטתי בהם באלם מבלי יכולת להתנגד. לפתעכאילו קבלו הוראה מגבוה הרימו אותיוכמו חפץ והשליכוני לבור.
כשאני ניזכר בבור,
בשרי נעשה חידודין חידודין אני חש את החרקים מטפסים על גופי את העשבים שחודרים לי
לתוך האוזניים את זמזום הדבורים הבלתי נסבל. למזלי הרב היה לי מעין מצע של עשבים
שוטים מתחת לרגלי, אך הקוצים שבדפנות הבור שרטו אותי בכל חלקי גופי. ניסיתי להיאחז
בהם כדי להתרומם לשאוף אויר אך הדבר לא צלח בידי ונפלתי למעמקי הבור. רחל,אגלה לך סוד שלא גיליתי לאף אחד. כל זמן היותי
בבור בכיתי וצעקתי בכל כוחי לאבי שיבוא ויוציא אותי מהבור.. למען האמת אני לא יודע
כמה זמן שהיתי בבור החשוך הזהאני זוכר
ששמעתי קולות עמומים כמו של פרסות סוסים כך חשבתי אך בדיעבד התברר לי כי היו אלו
קולותפרסות גמלים של הסוחרים המצריים
שקנו אותי. מה אומר, חשתי מושפל עד עפר
ולא בגלל שהייתי כמעט עירום וחבול הטרידה אותי המחשבה איך אחיי שהם בשר מבשרי יכולים
לעולל לי דבר מעין זה ומה יגידו לאבי כשישאל איפה אחיכם?
רחל, קשה לי מאוד עם הסיפור הזה ואני חושש שמאהלאיתי אותך בסיפור חיי אם כן אני מצטער אך אני
מניח שאת ההמשך תקראי בספר בראשית.
ליוסף השלום והברכה,
התרגשתי מאוד לקבל
ממך את המכתבוקראתי אותו בשקיקה רבה.
למען האמת חשתי צער גדול שהשליכו אותך לבור. אני חושבת שבאמת הייתצעיר מאוד ועסוק בעצמך ולכן גם לא חשת את השנאה
של האחים כלפיך. אך מי כאן ועד להשליך אותך לבור הדרך ארוכה ומעשה מעין זה טרם
נשמע.
שמתי לב
שהאהבהשאביך הרעיף על אמך עברה גם אליך.
עצם זה שמודגש בסיפור שאביך תפר לך כותונת פסים שהבדילה אותך מאחיך יוצר כשלעצמו
בעיתיות לא קטנה. מפני שאבא אמור לאהוב את כל ילדיו באופן שווה ולא להפלות בין
האחד לשני אך אני לא רוצה לשפוט בנושא זה. נשאלת השאלה מדוע אביך שהיה אמור להגן
עליך שמר זאת בליבו ולא עשה איזשהו מעשה כדי לנסות לקרב אותם אליך. כששמע את
חלומותיך אני מניחה שידע וצפה את העתיד. האם לא יכול היה לשנות זאת כדי למנוע
חלילה שפיכות דמים? אהבתי את ההתחלה של הסיפור בו פוגש יעקב לימים אביך את רחל
מתאהב בה ומוכן לעשות הכל בשבילה. זה הזכיר לי את הסיפור של אמי שתחייה כשהייתה בת עשר לערך משתרכת אחר אמה בדרך לביתה.
ראה אותה אבי ז"ל ורץאל אביו שהוא סבי עליו השלום ואמר לו אני רוצה
להינשא לילדה הזו והצביע על אמי.סבי שראה
אותה צעירה לימים ניסה להפציר בבנו שיחפש
לו מישהי אחרת מבוגרת יותר. אך אבי לא ויתרואמר "רק את זו אני רוצה לשאת לאישה" וכך היה.
יוסף, כשסיימתי
לקרוא את מכתבך ניגשתי לספרים ודליתי את המשך סיפור חייך. אין לי ספק שהיו לך חיים
מרתקים ביותר לאחר שנמכרת לישמעאלים, הגעת
לפוטיפר סריס פרעה שם עברת חוויה עם אשת פוטיפר שהתאהבה בך עד מעבר לאזנה ואף בקשה
לשכב אתך. לפי הסיפור נסת על נפשך אך לא ברור אם מתוך בושה או מפני כבודו של בעל
הבית.שילמת מחיר כבד בשל כך. גם כאן אני
רוצה לספר לך שאין חדש תחת השמש ומקרים דומים לשלך קורים בתקופתנו והם נקראים
הטרדה מינית וחוטאים בזה נשים וגברים כאחד. ובכל זאת מתוך הכלא במצב ה קשה בו היית
שרוינתגלו בך תכונות מיוחדות פתרת את
החלומות לאסירים וזכית לפתור גם את חלומות פרעה. ומתוך המקום הנמוך ביותר הגבהת
עוף והיית למושל מצרים . התפעלתי מצורת החשיבה שלך
ומהענווה שהייתה בך. אין לי ספק שהיית
כלכלן ברמה בינלאומית וניתן ללמוד ממעשיך ולהנחיל לדורות הבאים.
יוסף,
סיפור המפגש עם
אחיך גורם לי להתרגשות רבה ביותר.ובכל
פעם שאני קוראת איני יכולה לעצור את הדמעות. הערצתי אותך למרות כל מה שעברת לא
חיפשת לנקום, נהפוך הוא דאגת למחסורם ותוך כדי דלית מהם מידע על אביך.הרגע הכי קשה והרווי תעצומות נפש זעקתך העוד
אבי חי? המילים הללו
גורמות לי לצמרמורת
בכל הגוף
ומחזירות אותי
שלושים וחמש שנים אחורה. עוד בהיותי כלה צעירה בטרם מלאו שישה חודשים לנישואי יצא
אחי, חברתו ושני חברים נוספים להקפות שמחת תורה. בדרך אירעה תאונה מחרידה בה קיפחו
את חייהם אחי יוסף, חברתו שהייתה גיסתי
וחברו הטוב. במשך לילה שלם חיכו הורי לאחיאך משבושש
לבוא הם יצאו לרחוב
לחפש את בנם בכורם. בחוץ עמדו קומץ חברים שמבע פניהם כבוי. כאשר ראואותם הוריי הבינו שמשהו נורא קרה. אבי צעק לעברם האם
יוסף חי? היתה דממה ניתן היה לפלח את האויר בסכין. אבי שהיה אדם מאמין ישב על שפת
הכביש וקרא בכאב "אם חרב מונחת על צוארו של האדם אל יתיאש מן
הרחמים"אמי פתחה בזעקות שבר שהרעידו
את המושבה שטרם השילה מעליה את סרעפי הלילה. מאותו היום חיינו לא היו כתמול שלשום
אך יחד עם זאת החיים חזקים מאיתנו ואנו שומרים על לכידות המשפחה לתפארת.
יוסף, החוט שמקשר
אותך למשפחה לא ניתק למרות התלאות שעברת ואתה מצליח לסגור מעגל ולהביא את כל
משפחתך אליך. אני שמחה שחזרתם להיות משפחה אחת גדולה.
חן חן שאפשרת לי
ופתחת בפני צוהר ללמוד על משפחתך הענפה.
