פאי תפוחים

פאי תפוחים

השלג היה כל כך לבן שבא לה לבכות. כעת, לאחר שפסק לרדת, עטף הלובן את המדרכות והעצים לאורך השדרה ונערם גם על הקרוסלה הקטנה בגן המשחקים. הוא צריך להגיע עוד מעט, אפילו שהדרכים מושלגות, הרי המפלסות עבדו כל הבוקר, כך לפחות אמרו ברדיו. האם תכיר אותו? בתמונה באלבום הוא עומד מתחת לחופה בחליפת חתן לבנה. לשם, לחתונה היא דווקא הגיעה. זאת האמא של החתן, הגיעה מאמריקה, לחששו-שאלו מאחורי גבה. מאז לא ביקרה בארץ ועברו כבר שלושים, לפחות שלושים שנה.

עוד מעט הוא יבוא, יצא מהמונית ויעמוד מול הבית במעיל שחור ואולי חום, יביט ואולי יהסס  לרגע ואחר כך יצעד במעלה השביל ויצלצל בדלת. היא פתחה שוב את האלבום ודפדפה אחורה אל תמונה מילדותו, בן חמש או שש, מבטו תוהה, אבוד. כך הביט בה כשירדה על ברכיה וחיבקה אותו בפעם האחרונה לפני שמיהרה עם מייק אל שער היציאה לטיסה לניו יורק. כל כך הרבה שאלות ריחפו אז על פניו ותשובות לא היו לה, רק חיבוק ונשיקה על הלחי והבטחה לכתוב.

זכרה שמאוד אהב את פאי התפוחים שלה וכעת כשריח  המאפה מילא את הבית, עצמה עיניה וניסתה להיזכר בילד הקטן שליקט את פירורי העוגה האחרונים מהצלחת והשאירה נקייה ומבריקה.

הוא בטח יגיע עוד מעט, אולי אחרי שהפאי יתקרר קצת. בחוץ צנחו פתיתי נוצה לבנים בין ענפי עצים ערומים ושחורים מול חלונות מוארים בזהוב כמו תפאורה בסרט הוליוודי. באחד הבתים נפתחה דלת וזוג מחובק נכנס פנימה.  קולו המלטף של בינג קרוסבי ריחף מהרדיו: " איים דרימינג אוב א וויט כריסטמס". היא תמיד מוחה דמעה בסוף הקיטשי של סרטים רומנטיים. כל כך כל כך לבן.

על המדף מסגרת פלסטיק בצבע דמוי מהגוני סביב לוח זכוכית מאט צמוד  לצילום צבעוני שהדפיסה מהאינטרנט. הוא עומד שם, מביט לשום מקום, חובק אישה שאוחזת בתינוק ישן. ילד מחייך מושך בזרועה של  ילדה חורצת לשון. משפחה. כן, זה הוא,  כמו בחתונה, רק  השיער ארוך ופרוע.  הוא  תמיד התנגד שיסרקו אותו .מתי זה  בדיוק צולם? הילדים ודאי התבגרו. אם הוא לא יבוא, אולי תיסע ,  רצוי בתחילת האביב לפני שיהיה שם חם מדי. היא תיקח  חדר  במלון מול הים ותזמין את כולם לבראנץ' בשבת.

בדקה בתיבת האימייל. לא, אין חדש ממנו. היא לא מחקה את ההודעה מלפני שבועיים וגם לא את ההודעות מהשנים הקודמות כשכתב שישתדל להגיע.

אתמול ראתה שמראיינים אותו בטלוויזיה, זה היה הוא? היא כמעט בטוחה שזה הוא.  הזמינו אותו לכאן להרצות אבל הכנס מתחיל רק מחר, כך לפחות כתוב באינטרנט, אז אולי יתפנה. אם הוא לא יגיע היא תצפה בסרט שסימנה לעצמה במדריך  תוכניות הכבלים.

הטלפון צלצל. היא הניחה ידה על השפופרת, חיכתה ארבעה צלצולים והרימה אותה. " סופרמרקט מקלארן מברך את כל לקוחותיו בכריסטמס שמח" דיקלם הקול בעליזות.  " עופות הודו משובחים בחמישים ותשעה סנט לפאונד". היא הניחה את השפופרת והמשיכה להביט   לרחוב. אלוהים כמה לבן.

מונית צהובה חלפה לאיטה, חורשת תלמים במרבד השלג הטרי, ונעלמת בקצה הרחוב. אם הוא לא יגיע עוד מעט היא תלך למטבח ותשוב אל החלון עם כוס תה ופרוסת פאי תפוחים, עד שיתחיל הסרט.

כל הזכויות שמורות לדוד סגל