הטסט
הסערה בחוץ לא דעכה רק התגברה. סופות החול כיסו את המדרכות ברחוב השקט. החתולים יללו בחצרות הבתים וקולותיהם התערבבו עם רעש הסופה והפריעו את מנוחת הדיירים.
ליהיא שכבה במיטתה, דמעותיה זלגו בטור יורד מעל אוזנה אל תוך שערה והרטיבו אותו. שלושת ילדיה כבר נרדמו וגם בעלה , היא לא יכלה לישון .
היא לא ידעה על מי לכעוס, על אלוהים, על עצמה או על אביה.
הרגע הזה חזר אליה שוב ושוב ולא נתן לה מנוחה.
למה היא לא מנעה ממנו, למה היא לא ענתה בשלילה. מחשבות אלו ריצדו במוחה כל הזמן.
אותו יום לפני כעשור, היה לה יום חופשי , היא הייתה לבדה בבית, ילדיה בגנים ובבית הספר והיא נהנתה מיום פנוי לתעסוקותיה. לפתע צלצל הפעמון בדלת ביתה, היא ניגשה לפתוח ובפתח הבית עמד אביה, גדול ושרירי, פנים שחומות ושיער שיבה מלא מעטר את ראשו,הוא ממש דמה לשחקן , קלארק גייבל. תמיד היא דימתה אותו לשחקן הזה שאביה העריץ.
היי אבא בוא כנס
מה שלומך
אני בסדר בכיף נהנית מיום חופשי
אביה נכנס אך השתהה ליד הפתח. היא הביטה בו והוא הביט בה כולו סמוק ומתוח.
תגידי
מה, אבא מה קרה
תגידי האם כדאי לי לנסוע מחוץ לעיר לעשות טסט לאופנוע ביום כזה
למה אתה ? מה קורה עם המוסכניק שלך ?
הוא לא רוצה לקחת את האופנוע יותר בעצמו
מה אומר לך, לרגע היום יפה אבל זה חורף, אבל בכל זאת היום יפה
אז אני אסע אני חושב
תחליט אתה אבא
אביה של ליהיא החליט לנסוע מחוץ לעיר, להעביר טסט בפעם הראשונה בעצמו את האופנוע שלו שהוא כל כך אהב. בכל פעם שהיא ביקשה ממנו לעזוב את הנהיגה על האופנוע , הוא סרב. היא מאד דאגה לו.
הוא יצא ונפרד לשלום מביתו.
ליהיא נכנסה למקלחת שטפה את פניה סרקה את שערה השטני, פידרה את פניה הבהירות, איפרה את עיניה החומות בפס שחור,את שפתיה העבות מרחה בשפתון אדום והתכוננה לצאת. לפתע שוב צלצל הטלפון, זו הייתה חברתה שאמרה לה שאין היא יכולה לפגוש אותה. התנצלה על כך והצטערה מאד.
ליהיא נשארה בבית. היא פתחה את מכונת התפירה שלה ועסקה בתפירת שמלת ערב אדומה.
היא מאד נהנתה מהיום החופשי ומתפירה שהיא מאד אהבה , אך זמן רב לא היה לה להתעסק בזה.
השעות חלפו מהר והילדים חזרו מבית הספר והגנים. היא התפנתה לערוך את השולחן לארוחת הצהריים.
בעודה מגישה את האוכל לשולחן שוב צלצל הטלפון. ליהיא נגשה לענות.
ליהיא , אני מאד דואגת לאבא שעדיין לא חזר מהטסט
אל תדאגי אמא אלך לחפש אותו
ליהיא התאבנה, חרדה קלה אחזה בה, זה לא נראה לה הגיוני
ביד רועדת צלצלה למוסך וזה אישש לה את חששה. הוא שמע שהייתה תאונה קשה עם אופנוע לא רחוק ממוסכו.
רגליה כמעט כשלו אך היא מיהרה להשאיר את הילדים בבית ולרוץ לחפש אותו בבתי החולים.
הזיכרונות הרעידו את ליבה ושאבו דמעות מעיניה . היא קמה בחושך וכמעט נפלה מחוסר איזון, הרגע הזה בו ראתה את אביה החזק כשבר כלי, כולו מלא דם, כתפו שבורה ומעוותת, דיבורו מקוטע, והוא , לא, הוא לא נראה כמו אביה. היא לא הרשתה לעצמה להתמוטט במיוחד כשאמה לידה. היא הייתה חייבת להיות חזקה.
הוריה שתמכו בה כל חייהם במיוחד כשבעלה עבר ניתוח קשה, כעת היא, היא צריכה לתמוך בהם. היא עשתה זאת בכל כוחה, גם כשהרופאים כמעט לא נתנו זיק של תקווה לאביה, היא לא הרפתה מהם ודאגה להבין הכל.
הסערה בחוץ התגברה והחשמל בבית כבה. היא גיששה בחשכה והדליקה נר בכדי שהילדים לא יתעוררו. היא הסתובבה בבית עם הנר עצרה בסלון, התיישבה על הספה כמו אז, כמו שאחרי שהכול נגמר ואביה חזר לביתו, היא התנפצה לרסיסים בסלון על הספה, לבדה.
רחלי ג.
כל הזכויות שמורות לרחלי ג. ©
