שירים

משתפת

 
 
כמו סופה גועשת
לא מוצאת לה מנוחה
והכל סוער בה
לא מרפה לרגע לא נרגע
 
זה ניכר בה ושקוף
כמו מתוך זכוכית
מתוך אותם אנשים קרים
היא מנסה לראות מה לא טוב בה
במה טעתה ועל מה כל הזעם
ועל מה חוסר הערך
הם בעצם המראה
לאותה הסערה
אשר מתחוללת בתוכה
לא נרגעת ולא מרפה
מחפשת משמעויות בכל דקה
 
משתפת את כולם בנבכי ליבה
מגלה את סודותיה הכי כמוסים
ואולי רק בגלל לשונה החלקלקה
וכנוותיה האין סופיות
טהורות הן ושוות בליבה ובמעשיה
תמימותה משתקפת בפניה
 
ואולי רק בגלל ששיתפה
כך ניסתה להבין את עצמה
ואחרי שהתחרטה שספרה
את סודותי לכל עובר ושב
רק כדי להתנחם
בחיוך קטן ובהנהון הראש להסכמה
 מאדם שונה
לא מוכר זר ונעלם
ואולי רק בגלל כל אלה
ובמנהג שטמון בה מיום היולדה
לפרוק הכל וגם אם זה לא תמיד בקול
 
רק בגלל זה ובגלל עוד כמה מנהגים
שלא פוסחים עליהם האנשים
ומתחשבים בעצמם לפעמים יותר מדי
מתחשבנים לאחרים כי לא נעים
רק בגלל כל אלה ועוד כמה דברים נלווים
הדברים הכי יפים שעדיין מצפים לה איי שם
מתעקבים להגיע להפתיע ולהתגשם
בדיוק כמו שחלמה עליהם
בדיוק כמו שזה נכתב כבר מראש
ועדיין משתפת
ממשיכה לא מהססת
כי אהבת האדם בה טהורה
אולם זעמם ניכר לה לעיתים
כשהם פוגשים בה
כי אולי הנחמדים נועדו לסבל
 והפחות נועדו לחיות נכון
ומי קבע מה נכון ומה צודק
מה טוב ומה יפה, מה שווה, ומה מושך
ומי קובע מה נכון ומה לא
אם לא אנחנו לעצמינו 
אפילו אם לעיתים צריך להתאפק
לחשוב לרגע,לעצור ולעבד
אפילו שזה לא תמיד נכון
לספר,לשתף,לפרוק,לבכות
לפעמים צריך פשוט לדעת לשתוק
אבל אני נולדתי כמו כולם
ואני גם בן אדם
עם הזכות לשתף את כולם
אפילו את הזר הכי מוזר איי שם מעבר לים.
 
ואינה תשכח היא לעולם מה אמרה לה אמה המנוחה
שתמיד בכל קושי יש בסוף שמחה.
 
 
 
 
 
 
 

תגובות