חזרה ליצירות
סיפורים

מכתב למחנך כתה ה' שלי

רחלי ג. | (22/12/2010 00:08) | 153 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
למורי ,מחנך כיתתי, כיתה ה`.
היום אחרי שנים , כשאתה אולי כבר לא בין החיים, אני כותבת לך, ועדיין זוכרת את הרגע כאילו היה זה היום.
 
כיתה ה`, כולנו מלאי הורמונים בוערים, אנרגיות בלתי נידלות, תחרותיים, ואני בכיתה זו.
 
הייתי בת יחידה ומפונקת,בין מנהיגות הכיתה, שובבה לא קטנה, תלמידה מצטיינת, ביטחוני העצמי היה גבוה, וכך התהלכתי בין בני כיתתי.
 
אתה מורי אהבת אותי, ידעת שאני יכולה לקחת על עצמי משימות רבות,ולבצען.
פעם העמדת אותי במבחן קשה,נתת לכתה ללמוד בעל פה שיר באנגלית שאז רק התחלנו ללמוד אנגלית , כולם גמגמו ולא ידעו את כל השיר, לא האמנת שאני אדע, הצבעת עלי וביקשת ממני לקום ולדקלם, קמתי ובנשימה אחת דיקלמתי את כל השיר, היית המום ראיתי זאת בעיניך שלא אשכח עד היום.
וזאת אזקוף לזכות אימי שלא וויתרה לי על שום שיעורי בית, ורדפה אחריי עם השיר הזה עד ש"בלעתי" את כולו כמו "מים".
 
בבית הספר, מאחורי כיתות הלימוד הייתה גינה גדולה ומטופחת, והייתה בה פינת קקטוסים.
המורה לחקלאות חידש את הפינה ושתל בה הרבה קקטוסים חדשים.
אתה מורי, הבטחת לו שתלמידיך יתחזקו פינה זו.
והיה הוא לכבוד לתלמיד ראשון במשמרת האחזקה .
באת לכיתה ושאלת , מי רוצה להיות ראשון המתחזקים, וכל הכיתה הרימה אצבע מבקשת, ובקולי קולות ותחנונים כולנו ביקשנו.
 
לפני השיעור נודע לנו זאת על ידי המורה לחקלאות וכבר בהפסקה התחילו תחרויות למי המורה ייתן הכבוד לתחזק הפינה.
 
אני וחברתי, דרורה, שגם היא בראש החבורה, התחרינו והתמקחנו על המשימה.
(כמו השיר של יוסי בנאי ז"ל, היינו ילדים וזה היה מזמן.....).
 
אתה , מורי, עמדת מול הכיתה המשולהבת ומלאת רצון לעזור, לא חשבת הרבה, ישר הצבעת עלי ונתת לי את התפקיד.
 
אני ברוב שימחתי  ותמימות ילדותית, ישר פניתי לחברתי ואמרתי לה, "את רואה, אני קיבלתי התפקיד ", באותה שניה בדיוק , אתה מורי, שמעת זאת וישר , במהירות הבזק, פנית אליי, והעברת התפקיד לחברתי,בלי הסברים ובלי רחמים ואהדה, ממש כעונש.
אני פרצתי בבכי מר , הלטתי פניי בכובעי ולא הרמתי ראשי מהשולחן, לא עזר דבר, התפקיד נלקח ממני בבושת פנים.
 
מאותו יום, מורי, אני לעולם לא שמחה בנפול אויבי, לעולם. כך חינכתה אותי, וכל הכבוד לך.
 
אומנם אז נעלבתי מאד, כעסתי, רגזתי ואף לא השתתפתי זמן מסוים בשיעורים כאות מחאה, אך למדתי לקח גדול בחיים.
 
"אל תשמח בנפול אויבך".
 
(מאותו יום ,התחרויות עבורי הם רק משחק, ואין אני כעוסה או מדוכאת אם לא זכיתי,לדעתי המורה שלי עשה לי טובה גדולה בהמשך חיי).
 
תודה לך מורי.
 
 
רחלי  
 
האם ילדה בגיל הזה מבינה נכון את הדברים ואיך הזיכרון נטבע בי ?

תגובות

חזרה ליצירות