הים ובתי

הים ובתי     

בית א

כקצף סבון מלחך את רגליה

אדוות הגלים מחייכת לחוף

הים שליו אינסופי ומייגע

מושיט את אזנו להקשיב:  לה טוב

בית ב

מרכינה היא כת

אל היופי הזה השופע

אל שקיעת השמש זהוב זורע

ומתמזג בצבעי הרקיע

פזמון:

יושבת ולוחשת לגל

עוד סוד מעורפל

מחשבה התלבטות בקשה

הוא בולע הכל- לא מבטיח דבר

בית ג

וכך מדי יום היא שבה לכאן

אל הים הגדול והחול

היודע לשמוע ולשמור סודות

הנישאים על גליו לדורות

בית ד'

בעבור הימים והלילות

היא פסקה מלבוא ולבהות

הוא שומר על סודה בקנאה ויודע

היא איננה.