לו היה נולד מחדש, היה בוחר לעוף כציפור. ככה לאט בלי למהר. רואה הכול ממעל וזורק רסיסי אהבה. עכשיו צריך רק להלחין את הדבר היפהפה הזה, וזאת יכול לעשות רק דן דיין-אותו זכינו לשמוע כבר פעמיים במסיבות האתר.
1-מי אתה דן דיין.
לא בטוח שאני בנוי לשחזר את העבר, במובן הטכני שלו. אולי במובן עיצובי כלשהו. מה שעבר עלי מהיום שאני זוכר את עצמי, בא לידי ביטוי בגיל חמישים פלוס. בעצם ביום שהתחלתי לכתוב טקסטים בצורה מסיבית.
אני יליד קיבוץ של שנות החמישים, חוויות של קומוניזם מצונזר משהו, מהול בגאווה של מנטאליות הונגרית - רומנית, עם הציניות, הספק מקובלת/רלוונטית.
חינוך יסודי ותיכון, עם הפרעת שהיה של שנתיים בחו"ל במסגרת שליחות מטעם הנוער הציוני. שם בעצם חוויתי לראשונה, מה זה יחסי גומלין... נער נערה. (בלי להיכנס לפרטים).
שירות צבאי ביחידה מובחרת, ונישואין מוקדמים למדי...לימים, סיטואציה לא מובחרת.
לימודי ארץ ישראל והדרכה מספר שנים, בעיקר בדרום הארץ ומזרחה.
בתחום המוסיקה, נגינה מגיל צעיר מאוד במפוחית (ירושה מאבא), מעבר לאקורדיון בגיל מצוות, לפסנתר מאוחר יותר, מלווה בלימודי ג'אז.
כל זה, אגב עבודה סטנדרטית למדי במסגרת הקיבוץ, בתחומים שונים.
היום, מרופד בארבעה נכדים, אישה יקרה, בת זוג אמיתית לחיים...בעצם ההשראה לכתיבה הבלתי פוסקת, מילולית ומוסיקלית.
2-צליל ומילה חוברים יחדיו ויוצרים אותך. דבר על הקשר הזה עבורך.
הקשר שיוצר צליל ומילה מחבר בעצם יכולת הבעה ותרגום של זה לביצוע. לדעת לשלוט בטכניקה במצבי רוח שונים, יוצרת בעצם מלל ומוסיקה, ל"שיר" את הטקסט במהלך כתיבה, משחרר משהו באיפוק האין סופי שבנו, ופותח אפשרויות שאנחנו בעצם לא מודעים להם. חכמנו אמרו, שכדי להצליח, צריך שני דברים: כשרון ועבודה. השאלה היא בעצם החלוקה הסטטיסטית בין שני הגורמים האלה.
כשרון, זה גורם גנטי לא נשלט...עבודה בהחלט נשלטת. לכן, 10% כשרון מספיק, כדי לייצר משהו שמושקע בו 90% עבודה.
3-מהי המוסיקה עבורך?
ההגדרה הנכונה למוסיקה, לגבי בכל אופן, הוא ה"ריקוד" הקצבי הפנימי שלי, המוסיקה מנחה אותי בעצם בכל דבר...בשמחה, בעצב, במחשבות, בעצם, בכל דבר שהמוח מגיב לו.
אני מוצא את עצמי בסיטואציות שונות ומשונות, ובתוך זה, מחפש את הקצב הבא, את המנגינה לטקסט הבא, שאולי עוד לא נכתב אפילו. לפעמים אני מתרגל מנגינה לא קיימת,
אני יושב לי באולפן, והידיים מגרדות. לגבי רוב האנשים זו אמונה, שכסף ממשמש ובא.
לגבי זו מנגינה חדשה בהליכי לידה.
מוסיקה מרככת את המטלות השגרתיות, והופכת אותן למשהו זמני קליל.
4-מיהו המלחין האהוב עליך מזמנים קדומים, מהמוסיקה העכשווית.
בעבר, המלחינים האולטימטיביים, היו אלה שיצרו את שירי המדורות, וערבי השירה.
נעמי שמר, וילנסקי, מוני אמריליו וכמובן סשה ארגוב. יש עוד והיו עוד. אלה היוו סימני דרך והשראה לפחות בתקופה שלי כאקורדיוניסט.
היום קשה להצביע על "פריצת דרך" שגורמת לדפיקות לב בהשמעת שירים כאלה ואחרים.
אני חושב שיוני רכטר העלה את הרף המקצועי מאז ועד היום. אלה באמת שירים שלא נס לחם, מכוורת של שנות ה - 70 ועד היום.
מוסיקה עכשווית בנויה בצורה אחרת, יותר מעובדת, יותר איכותית מבחינת סאונד, והופעה בימתית. אני מאוד אוהב את הגישה הפולקורית של מאיר אריאל, שלום חנוך וצעירים מהם, כמו מאיר בנאי.
(צר לי ששלמה ארצי לא נכלל ברשימה)
5-מיהו המשורר האהוב עליך יותר מכל?
המשוררים שעשו לי את זה, לא אחד ולא שניים, אין מקום ראשון ושני. יש התייחסות כזו או אחרת לטקסטים המופלאים שכתבו.
לאה גולדברג, נתן אלתרמן, רחל שפירא, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות...רחל.
איני מזלזל לרגע במשוררי היום, פשוט, הנושאים הנכתבים, סתמיים ברוב המקרים, ומנסים יותר לבנות את השיר, ולא להביע אותו במימד של פעם.
6-מהן שאיפותיך בתחום זה? יעדים ששמת לעצמך.
מאחר ואני עוסק לפרנסתי בתחום מכירתי, אני מעדיף להקצות יעדים בתחום הזה, ולא בתחומים אחרים, וגם זה מחוסר ברירה.
בתחום שירה, פזמונאות ומוסיקה, אין לי יעדים, וטוב שכך...אבל יש לי שאיפות.
השאיפה העיקרית היא, למצות עד תום את היכולת לקשר בין השכל הישר והכתיבה.
בשום אופן לא להיגרר לאובססיה כמותית, ובטח שלא תחרותית.
אני מעדיף לתת לקצב הטבעי שבי, להמשיך את היצירה, אם בנגינה, הלחנה או כתיבה.
אני מאוד מקווה שלא אסחף לתחרותיות מוסיקלית כלשהיא, מבחינתי זה יהיה סוף הדרך.
אולי בעצם יש יעד מסוים..."לא נפסיק לשיר" "לא נפסיק לכתוב".
7-כיצד שיר נולד אצלך בתרכובת המילולית והמוסיקלית כאחד-מקורות השראה, מקום כתיבה וכו'
טקסט נולד בתחילה, כמשפט שצץ מסיבה מסוימת. אחרי המשפט הראשון זה מתגלגל לאירוע קצר, שהופך לסיפור.
השאלה עכשיו, איך לבנות את הסיפור...יש אין סוף אפשרויות. זה יכול להיות אינפורמציה יבשה, גם משפטים קצרים. יכול להיות אמרות מסוימות, או עובדות סתמיות וכו'.
אחרי שזה גמור והנושא הושלם, מתחילים לחשוב על הקצב. את הקצב מכתיב אופי השיר והתוכן שבו. עכשיו הגיע תורו של המקצב, תפקידו להביע את רוחו של המלחין. את סיפורו האישי בעצם. קהל השומעים בסופו של דבר "שופט" מוצר מוגמר. נעים לאוזן או לא, מתאים לטקסט או לא.
הכל נשמע ונראה מאוד פשוט. אבל כל זה נבנה בייסורים, באין סוף חזרות, ובעיקר, שלל ביקורת עצמית.
לא פעם מחקתי יצירה שעבדתי עליה מספר שבועות. כואב, אבל הביקורתיות שבי גברה על העבודה הקשה שהשקעתי ביצירה. ראו את המילה "ביצירה" זה קיצור של: צריך "ביצים" כדי לכתוב "יצירה".
8-ארץ ישראל מופיעה ברבים משיריך, שתף אותנו בתחושותיך בנוגע לארצנו-ארצך.
אני לא רוצה להישמע נדוש וקלישאי, אבל... גדלתי בקיבוץ באווירה פטריוטית.
מטבע הדברים, בנאיביות של אז, הכל נספג בצורה חד משמעית. הלימודים, העבודה השיתופית מגיל מאוד צעיר, התרומה המובנת מאליה לכלל, הגיוס ליחידה מובחרת בצבא לאחר מכן, כל אלה עשו את שלהם.
גם לאחר מכן בגיל מאוחר יותר, הנגינה באקורדיון לריקודי עם ולשירה בציבור, תרמה מאוד לאהבת הארץ על כל המשתמע מכך.
טקסטים התחלתי לכתוב בגיל מאוחר יחסית, כנראה הזמן שנדרש להוציא לפועל את העבר במלל, ולהחצין רגשות.
למרות הקשיים בארצנו, קושי שבא לידי ביטוי כמעט בכל תחום, אלא אם כן, אתה בנוי לתפארה מעור של פיל, למרות הכל, ההרגשה נפלאה. היכולת להביע שמחה ועצב באותה נשימה, כמעט ולא קיימת במקומות אחרים. זו הארץ, זה שלנו, עם החיספוס, המיזוג הבלתי נתפס של חומר אנושי, המלחמות היומיומיות מבית ומחוצה לו, זה מה יש, את זה אחיה אנצור ואצור, עד יומי האחרון, את זה לפחות, אף אחד לא יקח ממני.
9-מה דעתך על טבע האדם?
שאלת השאלות. טבע האדם, טבע בים. היום שום דבר כבר לא טבעי. אני עוסק יום יום בנושא הזה, אצל אוכלוסיה שונה על כל צבעיה וגווניה. מדהים לראות את הדמיון האתני שבא לידי ביטוי בהתנהגות המקומית שלה. כוונתי לאופי של ישוב, שבו, רוב התושבים ממוצא מסוים. הבעיה שטבעו המסוים של אותו אדם, הוחלף למוטציה לא טבעית של סביבה לא מאוזנת.
לו הייתי יכול, הייתי טובל את כווווווולם בצבע אחד, ומתחיל הכל מהתחלה.
יחד עם זה, במקרים מאוד מסויימים, עדיין ניתן לפגוש אנשים, שניתן לשייכם לתקופה הנאיבית המסורתית. במקומות אלה, אני חוגג. פתאום יש על מה לדבר, מרגישים בשלוחה נסתרת של חוסר צביעות, ואמיתות אכפתית.
10-איזה אדם אתה בעיני עצמך ואיזה אדם נדמה לך שהסובבים אותך רואים לנגד עיניהם?
אני יודע יותר איזה אדם הייתי רוצה להיות, מאשר להגיד בוודאות מי אני בעיני עצמי.
נראה לי שספגתי משהו גנטי שאומר, או קיי...קח את מי שאתה. צנזר, בחש, הכנס לתנור ותצפה שהאחר יצא כמוך. ובכן, מזה נגמלתי.
היום, אני אדם ששרד לא מעט משברים, ועבר אותם בשלום (יחסי). לכן נראה לי שלאורך כל הדרך, מישהו מאלץ אותי לעמוד במבחנים לא פשוטים. אני אדם של המון פשרות, למרות שמנסה כל הזמן להכניס סדר לחיים. הכל כמובן כתוצאה מ...
אלה שסביבי רואים בן אדם (אני מקווה) שיודע לאן הוא הולך, מכירים את עיסוקיי הרבים, לכן אני מעריך שיש בהם הערכה, לפחות מקצועית. בפן האישי... היה לי מאוד חשוב פעם, היום כבר לא כל כך. יותר חשובה לי דעתה וראייתה של שותפתי - זוגתי - חברתי לחיים, שבהשראתה חזרתי לחיים וליצירה. היא זו שבעצם סובבת אותי ואיתי.
11-גע בזיכרונות חזקים הטבועים בך-אכזבות, רגעים מחממי לב. כל מה שתרצה.
זיכרונות יש הרבה. משמעותיים, יש במסורה. החזקים ביותר קשורים לאבא שלי, לדמותו, לאופיו, לצורה שבה הגיב לדברים, לאנשים, לעצמו. היו לו תגובות של אפרים קישון מאידך, ושל יצחק רבין גיסא. הייתה לו יכולת, למשוך אליו מעריצים גם בלי לדבר.
היה איש עם הומור חריף (הונגרי טרנסילבני) ולעומת זאת דרישה בלתי מתפשרת על דיוק יושר ואמינות.
היה איש של קשיחות סלחנית עם רגש פנימי עמוק, אהבה עצומה למשפחתו ותמיכה בלתי מסויגת לאלה שנזקקו לזה.
עד שנפטר בשנת 1986 היה לי לסלילת דרך, אחרי שנפטר היה לי ציון דרך.
הרבה משיריי, מתייחסים במישרין או בעקיפין לאיש הזה. האכזבות שלי, היו תמיד קשורים אליו, רוצה לאמר שאחרי מותו, כשהיו ימים קשים, הוא לא היה שם.
שאר האכזבות הן סתם העמדה בניסיון ותו לו.
12-מהי משפחה עבורך?
הדדיות גנטית המשפיעה על קשר אוהב, תומך. המשכיות ערכית ללא תנאי, פרגון והעברת מסרים בלתי תלויים, קשורים, אך ללא תלות, במצב טכני כזה או אחר.
אהבה וגעגועים גדולים לילדים, ועכשיו גם לנכדים.
13-אם לא היית אדם מה היית רוצה להיות?
כתבתי על זה באחד משיריי, להלן התשובה...
לו הייתי
http://galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=25625
14-מה היית לוקח עמך לאי בודד?
פסנתר ורוסי, עולה חדש. שהוא גם טבח, גם איש אבטחה, גם יודע להכין וודקה מצמחים, גם בעל שיני זהב (במקרה של משא ומתן עם פירטים פוטנציאליים) והוא גם מכוון פסנתרים.
15-מה מעניק לך רוגע יותר מכל.
להגיע הביתה אחרי יום עבודה, לנשק את זוגתי, לברך על היום ש"התחיל", לדבר עם ילדיי (טלפון, פלאפון, סלקום, אוראנג', חיוג בינלאומי לארה"ב). לאכול משהו, לנקות את הנאחס במרגיע הלאומי (וודקה קטנה), ולבסוף להיכנס ל"חדר המופלא" ולהפיק את המקסימום עד נמנום.
16-באיזה צבע היית רוצה לצבוע את העולם?
העולם הזה צבוע ממילא. השאלה הרלוונטית היתה צריכה להיות...באיזה צבע היית צובע את העם היהודי.
ובכן...אין לי תשובה...למה?
התשובה טמונה בשאלה התשיעית על טבע האדם...הייתי חוזר על התהליך.
17-האם יש שאלה שרצית להשאל ולא נשאלת?
הייתי מבקש לקבל משאלה...ומבקש לשחרר מישהו מסוים מחוטפיו באופן מיידי.
18-חמשת היצירות האהובות ביותר על דן דיין.
הארץ הזאת
http://galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=22371
השיר מדבר בעד עצמו...
באמת אשה
http://galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=22131
מעין "סיכום" על קברה של אמא ביום פטירתה
חי לאבא
זהו שיר כל כך תמים
על שנות נעורים וילדות יפים,
כשהשיבולים היו בגובה הפנים.
נאמר – על פיו יישק דבר
ושתיקתו על מחשבותיו גבר.
שיר על איש שכמותו אין
ולזכרו, געגועים נפעמים עדיין.
איש שבא משם והלך
לתוך דור שכוכבו לא דרך
מלמטה ומלמעלה תמיד נשלח,
בתומתם של אוהביו נתמך.
בצבע שנטמע בין ערביים
והביקור שבא אחר הצהרים,
כל יום מפרך של מבחן,
לרצות איש רווי אהבה ובדחן.
מבט כזה שבא מאושר ומלב
תקווה וזהות עם עוצמת נפש מלבב
זהו שיר על נעורים כל כך יפים
על איש שקצר שיבולים והצמיח ילדים.
איש שבא משם והלך
לתוך דור שכוכבו לא דרך
מלמטה ומלמעלה תמיד שלח
את תומתם של אוהביו בירך.
אותם ימי התום והשלווה
כשהמילה הכי גסה היתה – אהבה,
והמטר האין סופי של הסיפור
ללא צביעות ובידול של יום כיפור.
של מצפון וזחילה לתוך מחילה,
בשעת חירום, והאמת הכל כך קבילה.
בתוך הצריף והפרימוס הבוער,
ועם שחר לעבודה – אין לאחר.
איש שבא משם והלך
מארץ אחרת מצפונו שלח
ונטע ועדר ותיקן במוסך
את יציר כפיו עיצב ורקח
כבר לא חושבים על ציונות וצמיחה
כי אין דומה לימי התום,
כמוהו, שפתאום החליט לדמום.
ללא הסבר, ללא דיבור מיותר
כן, אצל האיש הסוד נותר,
כאילו קיבל הוא תפקיד חדש
בטח מכהן הוא למעלה, בבית המקדש.
באזכרה עשרים שנה למותו
צליל קולך
http://galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=22036
בהוקרה לטובה, זוגתי, שהחזירה לי את האמון בבן האדם והאהבה ב
היה לי אור
http://galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=23782
לבתי ליאור, המקסימה, וההתמודדות היומיומית שלה בצורה מופלאה
