רסיסים של אהבה

התפרקת לאט לאט, הוא לא יצא לך מהראש
לא הבנת במה חטאת, את הכל רצית לנטוש
כן הייתם ידידים, התעדכנתם לעיתים
את הלב שלך כבש ככה כל יום מחדש.

והשתגעת והתחרפנת לא ידעת מה לעשות
כבר חיכית מעל שנה כבר חדלת מלנסות
והשעון הוא מתקתק, אך הזמן קופא מלכת
הוא עדיין בראשך, לא הגיעה עת ללכת.

מבפנים את מדממת, מדממת מבפנים
אך בחוץ את מחייכת, את מעמידה פנים
אם מסתכלים אל תוך עינייך מגלים כאב גדול,
לא קשה שלא לראות שלבך טמון בחול.

את עדיין לא הרפת, ועדיין עצובה
מסנוורת ועיוורת מכמות האהבה
לא מבחינה שמחבב הוא, שעליך גם חושב
וכשעוצם הוא את עיניו, בדמיונו רואה דמותך.