המורה למתמטיקה

המורה למתמטיקה

אוף , כמה ששנאתי את דבי כשבאה בפעם הראשונה לכתה.

איך שהיא נכנסה אני כבר סימנתי איקס עליה. שנאתי אותה איך שהיא הולכת ואיך שהיא מדברת, שנאתי את השיעורים שלה ואת הקול שלה, בקיצור לא סבלתי אותה בכלל.

אני נזכר איך עשיתי עליה חרם, הסתתי את כל הכתה לא לבוא לשיעור חזרה אחד. וכל כך הייתי מרוצה מעצמי וגם מרוצה לראות אותה מתעצבנת. פשוט הרגשתי מין הנאה כזו.

אוי כבר תשע בבוקר ואני לא התעוררתי, יאללה לקום , אולי המוח שלי רצה בכוונה לפספס את השיעור של דבי. אבל לא יעזור לי כיוון שבסוף היום יש עוד שיעור מתמטיקה ואני בי"ב וחייב ללמוד.

אני קם ועושה את כל ההכנות מהר בכדי לא לאחר לשעור הסטוריה, מתקלח ומתגלח, מסרק את שיערי השחור והמתולתל ומורח אותו בג'ל,שם את העדשות על עיניי החומות ובודק את "נפיחות" שרירי ידיי. מביט על עצמי במראה ומרוצה. לוקח את הילקוט ורץ לרכב הישן שההורים קנו לי ונוסע לבית הספר.

השומר בשער החצר מקדם את פניי בשלום

-         שלום עתיי רוץ השעור שלך כבר התחיל כולם נכנסו לכתה

-         למה ? איזה שיעור יש כעת , לא הסטוריה?

-         לא, דבי נכנסה לעשות חזרה למבחן

-         וואוו אני רץ, ביי

איזה מזל נאכס, דבי בכיתה, המכשפה הזאת. אני פותח את דלת הכיתה ונכנס מהר למקומי ומביט במורה.

היא מביטה בי בשתי עיניה הכחולות , רק מסתכלת עליי ולא אומרת כלום, מסובבת את גבה וכותבת תרגילים על הלוח. ידה הדקה רושמת וישבנה מתנדנד בקלילות כזאת, כך שמנער לי את הנשמה.אני לא יודע מה קרה לי פתאום, לרגע היא נראית לי כמו איילה צעירה שמנתרת בעדינות על פני סלעים בין עצי היער.

חצאיתה הקצרה מבליטה ישבן תפוח ומוצק שנע עם קצב הכתיבה.

שיערה השטני גולש על גבה במין זרימה כשל נחל אחרי יום גשום במיוחד.

היא מפנה את פניה שוב לעברי ואני כולי נרגש , פתאום אני רוצה להתעלס איתה. שדיה חפונים בתוך חולצת הטריקו המקושקשת שלה, כשני תאומים בתוך עריסתם.

היא מביטה בי ורוכסת את כפתור חולצתה שנפתח . איבריי משתוללים בתוך גופי שבתוך בגדי בית הספר. נדמה לי שגם היא רוצה בי , לפחות כך נראה לי.

צלצול בית הספר מורה על סיום הלימודים. אני יוצא לעבר מכוניתי , מדבר עם החברים ומסרב להסיע ולו חבר אחד, כל זאת בגלל שאני מתכנן לפגוש את דבי ולראות אם היא תרצה בי.

הרכב שלה בצבע ירוק חונה בחניה לא רחוק ממני. המוח שלי חושב מה לעשות, פתאום צץ לי רעיון לעשות לה תקר קטן בלי שאיש יראה זאת.

אני מסתובב ליד הרכב שלה כאילו שנפל לי משהו ותוקע את האולר שלי בצמיג . דבי יוצאת משער בית הספר לעבר מכוניתה. אני כבר בתוך מכוניתי. היא מתניעה את המכונית והופ, פנצ'ר, המכונית תקועה.

אני ברוב טובי מתקרב אליה ומציע לה טרמפ.

-         אוי דבי יש לך פנצ'ר

-         מה אני אעשה איך אסע?

-         בואי אני אסיע אותך הבייתה

-         אוי תודה לך עתי אתה נער נפלא

-         בשמחה דבי בואי

פניה של דבי זרחו משמחה ואני מתשוקה. היא יושבת לידי ומסכלת שתי רגליים דקיקות כשל נערה בגילי, אבל דבי כבר אחרי צבא ואחרי לימודים.

אני נוהג ומרגיש כמו שחקן נערץ שנערתו יושבת לידו. מניח את ידי על ידית ההילוכים והיא מרימה את ידה ומניחה על ידי. פרץ של חום מציף את כל גופי כזרמי לבה שמתפרצת. 

-         הדרך פנויה גבר, אני אומר לעצמי , לך על זה. אני הולך על זה.

מרים את ידי ומניח אותה על רגלה , היא מרימה מעט את חצאיתה ולוחצת את ידי על שוקה. אני מרגיש את חום גופה.

פתאום אני קצת מתבלבל ואז אני שואל

-         איפוא הבית שלך דבי

-         אהה תיכף כאן, אולי תעלה קצת אליי ?

-         בכיף

כמעט יצאה צעקה מגרוני, אבל אני שולט בעצמי בכדי לכבוש את המטרה.

המורה דבי , כן , כולי תשוקה למורה ששנאתי קודם.

רחלי ג.