סיפורים

טיפה קטנה של אושר

לנסות לפשט את המושג מערכת יחסים זה כמו לנסות להסביר למה את יוצאת החוצה בלי  בגדים. חסר הגיון וללא שום תועלת בעצם.
אז למה אני בכל זאת מנסה? כי אני מרגישה שאולי אני חייבת את זה לעצמי... מעין הנחתה לפני שתהיה איזושהיא הרמה. אזהרה מוקדמת.
ויאמרו האופטימיסטים הטבעיים שהכללים הנוקשים שאני קובעת לעצמי באשר לאיך ולמה ואיפה נורא מקשים עליי למצוא אהבה... וצודקים האופטימיסטים. כי לא חיפשתי  אהבה.
פחדתי מדי להיפגע שנתתי לעצמי להיסגר בתוך כונכייה, ושכבר החלטתי להיפתח נפגעתי קשה. לבנות סביבי את החומות האלה זה לא פשוט. לאחות לב שבור זה לא קל.
אז נכון שמגיע לי להרגיש אהובה, ונכון שמגיע לי להרגיש שהנה עוד סיבה נוספה לה לקום בבוקר עם חיוך... ונכון שמגיע לי שילחשו לי באוזן כמה אני יפה וכמה אפשר להביט בי במשך שעות.
אבל באותה נשימה אני מתקשה שלא לחשוב על מה זה אומר מהצד השני...
אני יודעת כמה אני מסוגלת לתת, או כמה הייתי מסוגלת בעבר... הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית...
 ולמרות שעל הפיזית אני יכולה לפצות בהרבה במובן הריגשי, זה עדין לא מרגיש לי נכון לגרום לבחור, שבאמת מוצא חן בעיניי,  וזה לא קורה הרבה, לוותר על כל הדברים הפיזיים.
אני לא רוצה להיות אגואיסטית ולחשוב רק על עצמי, כי בקשר, כמו בקשר יש שני אנשים לכל דבר, השאלה אם האחד מבין עד כמה יצטרך לוותר.   

תגובות