בדרכים האפורות...

וקמו עליי הלילות להכותני בזיכרונות

כתמי נשיקות משורטטים על גופי

והמה צורבים את עורי באש

המיית הים ורחשי הגלים בחלון

שמש אדומה עטורת שבחים

מחייכת מבעד למשקפי השמש

השחורות...

לוקח את החלומות אל החוף לחלום

לשטוף דימעותיי בגלים

והמה טהורים הגלים כים כחול

מקבץ מילים יתומות מעם

לכתוב בהן תקומה ותקווה

לכתוב את כמיהותיי על החול

ובא הרגש מצית בי את הדמיון

מכיל את כל שחפצה נפשי

וחפץ הייתי להיטמן בגופך

לו נתת בי ריגושים

ואני בודד ותאומים גורלי

פוסע על בהונותיי

מפזר יישויות ומיני פיצולים

בדרכים האפורות