יצירות אחרונות
כינור אמצע חיי (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/11/2024 12:56
הָאַהֲבוֹת שֶׁלָּנוּ (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/11/2024 12:31
שִׁיר לְעָמִית (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -23/11/2024 10:18
כוחו של חיבוק (3 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -23/11/2024 09:50
מאתמול / לאמי ז"ל (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -23/11/2024 06:35
זֶה כִּמְעַט סוֹפָנִי לָגַעַת בְּחֲבַצֶּלֶת (3 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -23/11/2024 02:53
חִיּוּכִים בִּצְבָעִים - חֲמִשָּׁה קְצָרִים (9 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2024 21:10
את וציפרים (7 תגובות)
יצחק אור /שירים -22/11/2024 16:12
הודעות והגיגים
גבורת משמר הירדן - פרק שלא סופר על פוליטיקה במלחמת השחרורההיסטוריון אריה יצחקי הוציא בימים אלה את ספרו החדש, "גבורת משמר הירדן 1948" ובו נחשפת פרשיה עלומה מתקופת מלחמת העצמאות. בראיון לערוץ 7 מספר יצחקי, כי אפילו ההיסטוריונים מהשמאל מודים שמדובר בטרגדיה, "בשנת 1880 הוקמה מושבת העלייה הראשונה ליד גשר בנות יעקב, המושבה "משמר הירדן", היא הייתה ממוקמת במקום אסטרטגי בדרך העולה לסוריה, מושבת פלחה שהתמודדה עם תנאים מאוד קשים, מחסור במים, קדחת ומחלות רבות, אבל הבעיה האמיתית שלהם הייתה שהם לא השתייכו לאנשי שלומנו". יצחקי מספר, כי אנשי האצ"ל שהקימו את המושבה, לא קיבלו את ההגנה הביטחונית שהעניק פיקוד הגליל העליון שהורכב ממנהיגי הפלמ"ח וההגנה, "מהרגע שהגיעו למשמר הירדן אנשי גרעין בית"ר, הם הפכו למוקצה מחמת מיאוס בעיני היישוב המאורגן. כשהתחילה מלחמת העצמאות מצבם היה גרוע ביותר, הפיקוד העליון לא העביר להם כלי נשק ואמצעי הגנה וביצור, זאת בניגוד לכל הקיבוצים שמסביב". ההיסטוריון יצחקי מוסיף, כי למרות שהיישוב היה ממוקם במקום אסטרטגי מהמדרגה הראשונה, בדרך אל סוריה הנהגת היישוב העדיפה להפקיר את אנשי בית"ר, "כל אדם בר דעת, היה צריך לדעת שמדובר בציר חשוב שמשם יבואו הסורים, אבל במקום לחזק אותם העדיפו להפקיר אותם, המפקדים אז היו אורי יפה ומעליו משה כרמל". הוא מספר שגם אחרי שהסורים פלשו והתקרבו לאזור, התושבים במשמר הירדן נתקלו בחומה בצורה של סרוב כשביקשו עזרה, "הם ביקשו תגבורת, ולא נענו, האצ"ל שלח 12 איש, אבל הם נתקלו במחסום של הפיקוד שמנע מהם להגיע למושבה, רק כעבור שבועיים כשהתברר המצב הקשה, אשרו להכניס למשמר הירדן כוחות, אבל זה היה מאוחר מדי, 50 לוחמים מול 3000 חיילים, טנקים ומטוסים, זה היה קרב אבוד, הם עמדו בגבורה ונפלו בשבי הסורי". יצחקי טוען שגם אחרי הסכמי שביתת הנשק ב-49, לאחר שהשבויים חזרו לארץ וביקשו לבנות מחדש את המושבה ההרוסה, התברר להם שהקיבוצניקים השתלטו להם על האדמות, "לזה קוראים, הרצחת וגם ירשת, הקיבוצניקים מהסביבה השתלטו להם על האדמות, הם פנו למשטרה ושם נאמר להם שזו פקודה מגבוה, קיבוץ גדות השתלט על אדמות משמר הירדן, רכושם נבזז ועד היום הם לא קיבלו פיצויים, יותר מאוחר הוקמה משמר הירדן החדשה במקום אחר". יצחקי מוסיף, כי במהלך כתיבת הספר הוא תחקר ואסף עדויות מלוחמים שהשתתפו באותם קרבות, "רובם חיים איתנו, והם חיכו בכיליון עיניים שהספר יצא לאור, הם שמחים שסוף סוף האמת תתפרסם, בעוד מספר חודשים אנחנו גם חונכים את אתר משמר הירדן, במקום בו עמדה לפני 48 משמר הירדן. שם גם תסופר כל האמת על היישוב, הספר עצמו נמצא כבר היום בחנויות בהוצאת המועצה לשימור אתרים". תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |