חבר המושבעים פסק / שינה / פרק ג'
רב המלאכים היה גבר קצת מעבר לגיל העמידה ועדיין נראה צעיר מגילו, גבוה , לא שמן ולא רזה, שיער השיבה שעל ראשו, דחק ברובו את השיער הבלונד ההולך ונעלם, פניו מוארכים ועיניו גדולות ותכולות.
בכל פעם שהיה עובר ליד העובדים הזרים , היו כולם מרכינים ראשיהם ומתפעלים מהופעתו המרשימה. ממש רב מלאכים כמו שקראו לו מאחורי גבו.
לעומתו אשתו הייתה נמוכת קומה, שמנה , שיערה מתולתל ושטיני, עיניה קטנות ושקועות בחוריהן.
אישה לא מרשימה כלל, לבושה היה מרושל למרות שהיה משובח בטיבו ובמחירו.
רב המלאכים סיים את יום עבודתו ופנה לביתו. השמש שקעה אט, אט באופק והשמיים הפכו לאפורים.
העלטה זחלה אל תוך האחוזה הגדולה והמגודרת היטב. פנסי המכוניות דלקו והקדימו את אור הכוכבים.
אורות בתי השכנים הרחוקים נדלקו בזה אחר זה כמו שרשרת חרוזים מבהיקים.
" שירלי היי, הערב יש לי סידורים בעיר ואני חייב לנסוע"
"אבל פמלה הכינה ארוחת ערב טעימה במיוחד , פול ?"
"אני חייב שירלי אני לא יכול תודה רבה תמסרי לפמלה"
" או קיי סע לשלום"
פול לגם משקה קל , נשק לשירלי נשיקה קצרה ויצא. הוא היה איש עסקים ממולח. ידע לצבור הון ובאמת רכושו הלך וגדל. הוא לא חסך מלורה ושירלי דבר, כל אימת שרצו לקנות מלתחה משובחת הוא אישר להן.
מכונית השרד הגדולה שלו חנתה בחניה הסגורה של האחוזה. פול נכנס למכונית ונסע.
כל העובדים שוחררו לחדריהם , גם יו וצין פנו לחדריהם. יאנג היה חבר של צין, סיני גבוה ממנו וצעיר בשנות השלושים לחייו. הם חלקו אותו חדר בביתן העובדים. אותו ערב צין ויאנג יצאו לבלות אף הם בעיר.
הם יצאו בחשכה לכביש החוצה את העיירה וביקשו "טרמפ" . כך עמדו לפחות רבע שעה עד שעצר להם רכב והסיע אותם לעיר. הם נכנסו לפאב לא רחוק מקזינו קטן שעשירי העיר לא ביקרו בו כלל.
צין ויאנג מאד נהנו בפאב ושתו משקאות שמעט סיחררו את ראשם. בתום הערב השעה הייתה בערך חצות הליל, יצאו מהפאב מתנדנדים קמעה ומנסים שוב לעצור רכב שיסיע אותם לאחוזה.
בעודם עומדים בחוץ ראו גבר בדמות רב המלאכים יוצא מהקזינו ועל זרועו תלויה גברת צעירה וחטובה.
הם לא האמינו למראה עיניהם, צין פנה אל יאנג ושאל
"אתה ראית את רב המלאכים עם האשה הזו?"
"כן אני חושב שזה היה הוא אבל לא בטוח , אולי אנחנו שיכורים?"
"לא יאנג אנחנו לא שיכורים כן זה הוא !!!"
הם ניסו להסתתר מאחורי גדר שמא יראה אותם כשיעבור ברכבו.
לאחר כחצי שעה עצר להם טנדר ישן והסיע אותם לאחוזה, עצר להם לא רחוק ממעונם ואת שארית הדרך עשו בהליכה.
השומר באחוזה זיהה אותם והכניס אותם לחצר. משם פנו אל חדרם עדיין המומים מהתגלית שברשותם.
הם הבטיחו אחד לשני לשמור את הסוד ולא לגלות לאיש,שמא הסוד יהיה נגדם בסופו של דבר.
שמש הבוקר זרחה ועלתה בכל הדרה. הציפורים שקיננו בראשי העצים הגבוהים שבאחוזה , צייצו בקולי קולות והעירו את מי שעדיין לא הקיץ. טללי הבוקר הרטיבו את כל המדרכות ויצרו שלוליות קטנות בצידי דרכים. לורה הייתה עדיין בחדרה מתארגנת ליציאה. שירלי ופול כבר היו מחוץ לחדר אוכלים ארוחת בוקר שהגישה להם פמלה.
"איך היו הסידורים שלך אתמול, אני הייתי כבר עייפה ונרדמתי"
"או, כן, סגרתי עוד עיסקת בדים עם סוחרים זרים ואקבל זאת בעוד חודשיים"
"יופי פול אתה סוחר גדול ואני אוהבת אותך מאד"
קמה , יישרה את החלוק שנפתח מעט וחשף את שידיה הגדולים, התקרבה לפול ונשקה לו על המצח , לטפה לו את הפנים וחייכה. פול החזיר לה חיוך וגם חיבק וליטף את שדיה הגלויים. משסיים את הארוחה, יצא.
פול נכנס למשרדו והחל לעבור על כל המסמכים ומצב רוחו היה שפיר עליו. משסיים פנה לעבר בית החרושת לטקסטיל שברשותו לעבור בין העובדים. כך עשה כל בוקר .
הוא היה עוצר ליד פועל ושואל אותו על עבודתו. אותו יום עשה כמנהגו עד שהגיע ליד יאנג, עצר ושוחח איתו על עבודתו .
"אני רואה שאתה קצת מתרגש, מדוע"
"אני שמח שאתה עוצר היום לידי ואני מתרגש"
"או, יס, אני מבין אבל אתה לא צריך להתרגש, אתה עובד טוב"
יאנג נשם לרווחה כשסיימו את השיחה ורב המלאכים פנה ממנו ועבר לאחרים. הוא הביט בצין רשם משהו על פתק ונתן לצין.
"תגיד השתגעת, יראו אותך!"
"תכניס לכיס מהר ותקרא את זה"
"אני לא יכול עכשיו , כשנצא לארוחת צהריים אני אקרא"
צין הכניס הפתק לכיס ולא קרא. כשיצאו לארוחה נכנס מהר לשרותים והתחיל לקרוא.
זה היה כתוב בסינית. " צין עשיתי טעות וסיפרתי בבוקר ליקימוטו חבר שלי, על רב המלאכים והאישה שהייתה עימו בלילה בקזינו, סליחה צין, אבל הוא הבטיח לא לספר לאיש" ויאנג לא חתם את שמו.
צין לא יכול היה אפילו להשתין מרוב לחץ, כל כך כעס אבל לא עשה דבר והכניס את הפתק חזרה לכיס המעיל שלו.
הוא חזר לחדר האוכל והביט ביאנג במבט נוקב, לא עשה מהומה שמא מישהו יגלה שגם הוא היה שם.
הם המשיכו לעבוד וכשחזרו לחדרם רבו ריב גדול בשפה הסינית אבל בלחישות, וסיכמו שישכחו מהדבר.
וגם הפתק נשכח מהם מרוב התלהטות הרוחות בלחשושים שהיו.
לכל עובד היו לפחות שני מעילים וכולם דומים. יו הביט במעיל שהיה תלוי בכניסה ליד הדלת וחשב , של מי יכול להיות המעיל הזה, כשבמסיבה של לורה הוא ראה רק את צין, אולי היו עוד שניים שלושה סינים שלורה הזמינה. הדבר העסיק את מוחו ולא הרפה ממנו.
הוא החליט להתפרק קצת וללכת העירה לג'ניפר.
ג'ניפר הזונה עבדה בפרברי העיר העניים, לכן שרותיה היו זולים וניתנים לכל העובדים הזרים. למרות שיו כבר לא במשרה נמוכה הוא לא רצה שהדבר יתגלה, ובין הזרים הכל נשמר במשפחה.
זו לו הפעם הראשונה שהוא הולך אליה. כל העובדים מדברים עליה והוא רצה לנסות.
ג'ניפר הייתה אשה כושית שמנה שישבניה נעו אחריה כמו שני שקי מלט כבדים. שמלתה כיסתה אותם בקושי והייתה מתוחה על גופה , ככל שנעה התקצרה השמלה ועלתה מעלה. פניה היו תפוחים כמו שתי סופגניות ושיערה היה צבוע באדום. היא הייתה כבת ארבעים, אישה טובת לב ומכניסת אורחים.
יו יצא עם רכבו בדמדומים ונסע כעשרה קילומטרים אל הפרבר של ג'ניפר. עצר את הרכב מעט רחוק מביתה כדי שלא יזהו אותו ועלה במעלה השביל הפונה אל חצר ביתה .
היא יצאה מביתה עם שני סינים , יו מיד קפץ הצידה והתחבא מאחורי השיחים. שני הסינים יצאו ומסרו משהו לידה של ג'ניפר והלכו.
יו הביט טוב בסינים אפילו שהייתה מעט חשכה , אבל הוא מיד זיהה את צין ויאנג שיצאו לעבר הכביש.
אחרי שהם התרחקו הוא יצא ממחבואו ונכנס אף הוא לג'ניפר לפרוק את יצריו.
המשך יבוא...
רחלי ג.
כל הזכויות שמורות לרחלי ג. ©
