שירים

התעוררתי מחלום רע

 
במוסד לאנשים עם רגישות גבוהה
נחבא מסדרון אימה צדדי
דרכו אף אחד לא רוצה לעבור.
שם הן צצות בשורה, זו מול זו, זקופות קומה
פניהן רעות, פעורות, מבעיתות.
ורידים בולטים. מעוותות.
עוקבות אחריך במבטן, לא זזות.
אורבות בשקט, לאלו אשר הגיעו לסף היכולת
לאלו אשר חייבים להשתחרר מהשתן והצואה
ובדרך לשם, יהיו מוכרחים לעבור
במסדרון האימה.
 
הצוות המטפל, בחלוקים לבנים
במסווה של מוסד רפואי, מתעלל בנפשות.
אכזריות נוטפת, שריר לא זע על הפנים.
אחת. שתיים ומהר- תופסים את שעלה בגורל משני צידיו.
גוררים אותו בחוזקה, לאורך מסדרון האימה. מכאן אין דרך חזרה.
טריקת דלת. מכות.
מכות חשמל. עוד. עוד. חזק יותר.
צרחות של כאב עז, זועקות לעזרה.
תרחמו עליי, די, די. בכי תמרורים.
כל העומדים במסדרון, מחוץ לדלת הסגורה
מזועזעים, קפואי-הלם, אחוזי תזזית.
מרגישים את הכאב על עורם החשוף. מתעוותים.
 
הוא משתנק. שקט. שקט מצמרר.
 
סף היכולת.
המתת חסד.

תגובות