כשאינך אומרת

כשאינך אומרת  / משה ר. אזובי

 

כשאינך אומרת חיבוק

אני מתחמם לאורן של מילותייך האחרות,

מתעטף בהן מתרפק למגען,

נמס לצלילי אותיותייך,

כמו היו אלו זרועותייך החובקות אותי,

אל חיק צפונותייך

כאילו ואמרת "חיבוק".

 

כשאינך אומרת אהבה,

אני מביט בי כבבואתך, זו,

הנשקפת בעינייך,

אוהב את עצמי אתך,

יונק אהבתך לתוכי,

יורד ללבך,

שוחה בה,

ממלא בדליים מתוכך לתוכי,

יוצק לתבניות חיים של שמחה ואהבה

כאילו ואמרת "אוהבת".

 

כשאינך אומרת,

אני צולל לנבכי נפשך,

מפשיט קליפות מילותייך,

יוצא, 

חוזר לתוכי,

למקום שבי נאמר הרבה,

מחוללי המילים,

ומרכיבי המשפטים,

מסמני הֶפְסֶקים,

מופעלים מלבבות התודעה.

את כל החסר לי,

ממבט אחד שלך,

צלילה אחת שלי,

ודי לי גם בכך.

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי