פנים. חדר דין. אחר צהריים.
נטע יושבת על המיטה... דין משחק במחשב, מרותק למסך...
דין
נהרוג אותך... נהרוג גם אותך... ו... יש! עברתי שלב!
נטע
אולי די כבר עם המשחקים המשעממים שלך? מה, אני לא קיימת?
דין
בטח שאת קיימת, אבל עברתי שלב...
נטע
מה אכפת לי שעברת שלב?!
דין
נו, אבל זה שלב אחד עשרה... תני לי רק להרוג אותו...
נטע מתייאשת... מוציאה סיגריה מהכיס ומעשנת... דין עדיין מרותק למשחק...
דין
גם את מריחה את זה? יש פה ריח של עשן...
נטע
ברור, זה ממני, אידיוט.
דין עוצר את המשחק... מבחין בנטע מעשנת... לא מבין מה הולך...
דין
נטע! ממתי את מעשנת??
נטע
הו! מה קרה? נזכרת שגם אני פה? אז מעכשיו אני צריכה לעשן כדי שתשים לב אלי?
דין
שאלתי שאלה. ממתי את מעשנת? [נחנק מהעשן] ותכבי את זה כבר!
נטע
אני מעשנת כבר יומיים. ולא, אני לא אכבה את הסיגריה.
דין
נטע, תעזבי את זה! את לא מבינה שזה לא בריא לך?! מה את עושה? את רק בת חמש עשרה! תכבי את הסיגריה עכשיו!
נטע
דין, סתום ואל תגיד לי מה לעשות. אני מעשנת וטוב לי עם זה. מה כל כך כואב לך לראות אותי מאושרת?
דין
את מאושרת גם בלי זה. עכשיו תכבי את הסיגריה, אני מבקש...
נטע
לא אני לא. אמרתי לך כבר, אני לא מתכוונת להפסיק עם זה.
דין
את יודעת שזה יעשה לך ריח רע מהפה? ושיניים צהובות? וחוץ מזה, את רק בת חמש עשרה, את עוד ילדה בשביל הדברים האלה!
נטע
וואו, איזה חבר מפרגן יש לי. תודה באמת.
דין
מה תודה? מה תודה?? את לא קולטת שאני דואג לך? שאני רוצה בטובתך? ולעזאזל עם זה כבר, תכבי את זה הסיגריה נו, אני נחנק פה! [משתעל]
נטע
טוב, טוב... יש לך מאפרה?
דין
לא... תזרקי אותה מהחלון, נו מה לעשות...
נטע נגשת לחלון...
נטע
[לסיגריה] ביי ביי סיגריה אהובה... מה שאת צריכה לעבור... אבל אל תדאגי, אני לא אזניח את החברות שלך... הן אצלי בכיס. שמורות היטב.
דין
נו, תזרקי את זה כבר...
נטע
יהי שלום. [זורקת את הסיגריה מהחלון] הנה, מרוצה?
דין
לא, אני לא מרוצה בכלל. אני אהיה מרוצה כשתפסיקי לעשן.
נטע
אז באסה לך. כי אני לא.
דין
אמא שלך יודעת על זה בכלל? אבא שלך? אחותך? הם יודעים שאת מעשנת??
נטע
ברור שהם יודעים. והם, בניגוד אליך – נותנים לי את החופש לעשות מה שבא לי. ואם בא לי לעשן – אז הם מקבלים את זה בהבנה.
דין
לא, הם מקבלים את זה כי אין להם ברירה אחרת. הם פוחדים להתעמת איתך.
נטע
בולשיט. לא אכפת להם שאני מעשנת, הם נותנים לי את הספייס שאני צריכה. בניגוד אליך...
דין
זה בדיוק הקטע, שלא אכפת להם. אבל במקום שתקשיבי למישהו שלשם שינוי, כן אכפת לו ממך – את מעדיפה להקשיב למה שנוח לך. למה? כי את אטומה. עכשיו תביאי לי את הקופסא.
נטע
אין יור דרימס. ואל תגיד בחיים שלהורים שלי לא אכפת ממני! אם כבר, לך לא אכפת, כי אתה לא נותן לי את הספייס והמרחב שאני צריכה. רק יושב לי פה, כמו איזו עלוקה ואומר לי מה לעשות... [שולפת עוד סיגריה מהקופסא]
דין
[מחזיק לה את היד] שלא תעזי.
נטע
עזוב אותי!
דין
אמרתי לך, אני לא אעזוב אותך עד שלא תפסיקי עם זה. את מעשנת כולה יומיים ומתנהגת כמו איזו נרקומנית שמעשנת כבר חמישים שנה... אני לא מכיר אותך ככה...
נטע
אז נעים להכיר. עכשיו אתה מוכן לעזוב אותי כבר?
דין עוזב אותה...
נטע
תודה. [מדליקה את הסיגריה] רוצה לנסות?
דין
לא תודה.
נטע
חבל, זה כיף...
דין
נטע, את מוכנה להפסיק עם זה?
נטע
איזה אוצר מילים רדוד... תגוון קצת... כל מילה שניה שלך זה "נטע, את מוכנה להפסיק עם זה כבר?", "נטע, תעזבי את זה", "נטע..."
דין
נטע די! אני לא רציתי להגיע למצב הזה, אבל אני מבקש שתצאי מפה בבקשה.
נטע
מה?! תגיד לי אתה נורמלי? אני צחקתי, מה לקחת ללב...?
דין
ואני לא. עכשיו את מוכנה לצאת לי מהחדר בבקשה? אני רוצה להיות לבד.
נטע
דין... את לא רציני...
דין
רציני ביותר. אני צריך את הספייס שמגיע לי. לא ככה?
נטע
אוקיי. [קמה מהמיטה] אז קח ת'פאקינג ספייס שמגיע לך! יותר טוב, ככה לא תשב לי על הוריד. אידיוט. [מוציאה עשן מהפה] הנה לך! תחנק! מגיע לך!
דין
יופי, כל הכבוד. בראבו. עכשיו את מוכנה לצאת לי מהחדר?
נטע יוצאת בטריקת דלת.
