מלחין הייתי לשפתייך נשיקותיי...

לו יכולתי לפרוע מטבעות לשוני

למעיינות זכים

ונתתי מים אל פיך

להחיותך...

ואני מדדה בין הבתרים

בין שואבי המים וחוטבי העצים

והיו ימים בהם רכבתי על גל ההצלחה

והיו גם סתם ימים סתומים

לו יכולתי לנגן על כינורי הדומע

מלחין הייתי לגופך נשיקותיי

וימיי או ימיי לילותיי...

מכה על חטא שארית חיי

הרוח נגעה בי נגיעות אחרונות

מזמזמת סופו של שיר

כובדו של הצל מונח על כתפיי

וכבד כבד המשא..

לו יכולתי לשקוע בתוך חזיוני

למקסם שווא

והפכתי מילים וצלילים להגיח לצידך

בנימה מחוייכת מעצבות

אפסל לך פניי כמו אז

כשירד כאן המבול

לא יכולתי לנגן על כינורי הגווע

לו יכולתי...

מלחין הייתי לשפתייך נשיקותיי

ואת הפכת מדבר דממה

ואני פוצה פה לבכות בעלטה

לבכות בעלטה...