אמנם אני ב 'דרך-המילים' למעלה מ-5 שנים, אך מאז ילדותי, בת 13, הבעתי את עצמי היטב בכתב, במילים ועד היום, אוטוטו, נושקת ל-50.
כאחת שאוהבת הרמוניה משפחתית, נשואה ליואב ולנו 3 ילדים – בת בכורה-הדס ושני בנים הראל ואליקו, בוגרים. ולא ארחיב עליהם דברים, כי לא אפסיק והם לא העניין כאן..איתכם הסליחה.
ואם עסקינן בכתיבה יוצרת, המבורכת הגיעה אליי ככישרון טבעי. והזמן כיין משתבח בי.
כמו בטבע, הזרמים נוטים לשינויים, אין לי נתיב, שביל – מנחה ליצירותיי. אני נוגעת בחי, בדומם ובצומח באותה הנשימה, אלה החיים שלי בכל ומכל !
נכון, אני מזל – דגים, והנטייה למוטיב המים, מן הסתם, קובעת ומשפיע עליי לרוב, ואולי מקום מגוריי, להיום – אשדוד. עיר יפיפייה, בקרבת הים. אליה עקרה משפחתי באמצע שנות ה-80, ממושב סמוך.
ולמי שזוכר, אלו היו שנות השבר ומשבר בארץ ולמושבים בפרט. אז עסקנו בחקלאות לשמה ובגידול עופות לפיטום. ואני כמתבגרת, אחרי שירות צבאי – כפקידה בבי"ס לשריון, דאז "ג'וליס"-עם "הסוס הלבן" המיתולוגי. זיכרונותיי רשומים לי כחוויות בעלי שיעור מאלף לחיים.
ולמי שרוצה לחוות אותם כמוני, מוזמן ליצירותיי ב-סיפורים.
בכל סיפור יש שמץ מן האמת .
את השרטוט- טכני למדתי במכללת אשדוד כשנה, ומשלא מצאתי עבודה בתחום, נאלצתי לרכוש הניסיון בקיבוץ באזור הצפון. עבדתי כשנה במפעל של הקיבוץ. והייתי דיירת-חוץ יחד עוד חבר'ה נחמדים. מטרת העבודה הייתה- שילוב לקיבוץ, אך לא התחברתי למנטאליות ולאווירה ולכן פרשתי מהפרויקט. וחזרתי לאשדוד ועבדתי כקופאית בהיפר-שוק הראשון באשדוד.
ורק אחרי שנה, סוף כל סוף, הועסקתי בתע"ש(תעשיה צבאית-במקום סודי) רק ל 3 שנים, כי לידת בתי הקשתה עליי להמשך העבודה, מחוץ לבית .
בעקבות השינויים שחוללו המחשבים, למדתי מזכירות-משפטית, אך גם בזה אינני עוסקת, אני בין עבודות זמניות ובין התנדבות בספריה העירונית.
אהההה, אתם פותחים עיניים..עכשיו הכל מובן..נכון !! אני קוראת המון, המון !! בעיקר סיפורת.
אני מעריכה ומוקירה סופרים ישראלים.
ביניהם – רם אורן-אותו פגשתי לא רק ב "פסגות". מיכל שלו, דויד גרוסמן, שפרה הורן, יוכי ברנדס-יש לי תמונה איתה. ואת סמי מיכאל – הייתי מעוניינת מאד להיפגש, פנים מול פנים, לשיחות מרתקות עם האישיות המכובדת הזאת .
הסדרה – "אמא לא אוהבת להשוויץ"
הסדרה הזו היא סדרת חינוך שלי.
אני חווה את אמא – שיצאתי ממנה, ואת האימא שיוצאת ממני...
זו סדרה שבה, אני עומדת על טיבה של האימהות. אמנם היא מעוררת בי כאב, צירים. אך הכאב, הציר – מחשל אותי להיות אמא – הורה- טובה יותר לילדיי גם לאחרים.
אני מפעילה התאים האפורים לְהַוְרִיד, להוביל החמצן, ולהבריא אותי.
בריאת שפה
אני מודעת לכך שיש לי שפה משלי, כך חשבתי, שרק אני מבינה אותה, עד שהגעתי ל 'דרך-המילים' ,והבנתי שיש הרבה כמוני...ואני שמחה ! מאד ! כי הייתי נחשבת ל-מבולבלת, מגמגמת,
"לא מובנת כזאת "...
אף פעם לא הייתי נחשבת כאחת "בראש והראשונה" – עוד מילדותי, הייתי בת החמישית בין שבעת הילדים. למרות שהייתי הראשונה מכל בני המשפחה(גם המורחבת) שהוציאה תעודת בגרות מלאה. הראשונה שהייתי חיילת,
הראשונה שעבדה במשרה ביטחונית.
את הקרדיט אני מקבלת מילדיי. שיבורכו !!
וגם מכאן..מחבריי לאתר, תבורכו !!
חודש אדר
חודש שלא רק מסמל חודש שנולדתי, במזל-דגים. אלא, גם את החג – פורים.
עד לנישואיי חגגתי את פורים כמו ילדה קטנה, כל שנה התחפשתי והתענגתי כאילו אין פורים בשנה הבאה.
וכך היה עד חודשיים אחרי שנישאתי, האבא היקר שלי נפטר, בדיוק יומיים אחרי יום הולדתי ובדיוק ביום חג פורים.
הכפילות הזאת שברה את כל שמחתי. והתפכחתי מהשיכרון שאפף חיי עד לאותו הרגע של מהות האובדן-שנקרא "אבא".
הוריי ממוצא עיראקי. וחונכנו לחופשיות הבחירה, שהזהב-השכר יינתן רק בעבודה קשה ובכוחות עצמנו.
אז, אין בחיי דג-זהב ! J
היום,אני עומדת בפניכם, בזרקור על פניי, מגלה טפח, שמיאנתי לחשוף זמן רב...נרגשת!
ואיתך הסליחה, גלי לי גל, אותך אני מעריכה ואוהבת, ואת יודעת, עד כמה..היה לי קשה לשחרר...
ומקווה שסיפקתי, ולו במעט ה "סחורה"
כעת אני זו שבמתח...איך אראה בשטח..חחח
בכל אופן,
הנה, אני אומרת – אני גאה להיות חלק מכם !
התודה והברכה ל-כולכם !
ממני...
לילי
