הסלנג הישראלי--ויקיפדיה

סלנג (בעברית: עגה) הוא שימוש לא-תקני במילים בשפה על ידי קבוצה חברתית מסוימת, לעתים תכופות תוך המצאת מילים חדשות או ייבוא מילים משפה אחרת. המילה סלנג ידועה כבר מהמאה ה-18, ומקורה אינו ידוע. לעתים קרובות, נוצרים ביטויי סלנג כחלק מסוציולקטשנועד להבחין בין חברי קבוצה אחת למשנה, ובמובן זה הוא משמש כדרך לאפשר לבני קבוצה מסוימת לזהות זה את זה. במקרים רבים, נוטות תת-תרבויות בעלות מובחנות מקצועית או מובחנות באורח חיים לפתח סלנג ייחודי להן, כפי שאפשר להבחין בין מכורים לסמים,פושעים, שוטרים, מוזיקאים, אנשי תיאטרון ובעלי מקצועות אחרים שבהם קיימת אינטראקציה ענפה בין חברי תת-התרבות.

חשוב להבחין כאן בין עגה לז'רגון, שהוא מילון המונחים האופייני לעוסקים במקצוע מסוים. הז'רגון עשוי לשמש כדי להבחין או לבודד מי שאינו חבר בקבוצה, אך ייעודו המהותי הוא לאפשר החלפת מידע יעילה בין חברי קבוצה באמצעות שימוש במונחים מוסכמים המוכרים לכל חברי הקבוצה.

בעברית, בגלל מאפייניה הייחודיים כשפה מתפתחת שחלקים בה דלים בתארים ושמות עצם נדרשים, מתפקד הסלנג כדרך לא רשמית להעשרת המאגר הלשוני, ולעתים קרובות חודרות מלות עגה בהדרגה אל תוך השפה הרשמית ובמקרים מסוימים אף מתקבלות באופן רשמי ומלא לאוצר המילים של השפה העברית באמצעות האקדמיה ללשון העברית.

[עריכה]

תפקידי הסלנג

לשימוש בסלנג מספר תפקידים בולטים, המסבירים במידה רבה את הסיבות להופעת מילות וביטויי סלנג:

• נגיעה בנושאים רגישים: מילות סלנג מאפשרות להגדיר באופן ישיר ופתוח עצמים, מצבים, תארים ומושגים שאינם מוגדרים בשפה הרשמית, לרוב משום שהם עוסקים בנושאים כמו מין, סמים או נטייה מינית. לדוגמה, ביטויי סלנג הנוגעים לשימוש בסמים כמו "סטלן", "מסניף", "שורה", "מריח", "צינגלה", "אצבע", "סוליה", "בוף", "שאכטה", "מחשש", "אפוף", ודומיהם נוצרו כדי למלא צורך בהגדרות של מצבים, דמויות, עצמים וכדומה הקשורים בשימוש בסם. מין, והרגלים מיניים משמשים מטרות רחבות אף יותר, בעיקר בביטויים מושאלים המשתמשים באברי המין כדי לסמן תארים, מצבים, או דמויות בהקשר לא מיני. לדוגמה: "יש לו ביצים", "קפוץ לי", "מעניין לי את התחת", "שמוק", "זין" וכדומה.

רוביק רוזנטל הרחיב בעניין הדינמיקה של השימוש בסלנג בתחום המיני:

• הבחנה ומעמד: סלנג הנוצר כדי להבחין בין קבוצה אחת לאחרת, באמצעות יצירת אוצר מילים ייחודי לקבוצה שבה הומצא הסלנג. פעמים רבות, סלנג כזה מופיע בתת-תרבות הסובלת מנחיתות ממשית או נתפשת, והסלנג משמש כלי כדי להפּך את המצב ולהציג את תת-התרבות כעליונה או מיוחדת. סלנג כזה אופייני לקבוצות של פושעים, משתמשים בסמים, זונות, וכדומה. אפשר להבחין גם בכך שכאשר תת-תרבות מסוימת זוכה לשינוי במעמדה, הדבר משתקף גם בסלנג המשמש אותה. לשם דוגמה, השינוי במעמדם של הומוסקסואלים בישראל הביא לשחיקה ניכרת בהיקף ובייחודיות של הסלנג של "הקהילה"‏‏^[1] וביטויים "שמורים" שלה (לדוגמה, "אוחצ'ה") החלו חודרים בסיוע סוכני שפה חשובים כמו עיתונאים אל תוך הזרם המרכזי של השפה. ברוב המקרים, כאשר ביטוי המשמש קבוצה מסוימת מתחיל לשמש בקבוצות אחרות, הוא חדל מלשמש כמבחין בין הקבוצות והשימוש בו עשוי לדעוך. דוגמה טיפוסית לכך היא העובדה שכאשר ביטוי עגה מופיע בפרסומות והופך בכך נחלת הכלל, מסמנת הופעתו בדרך כלל את קץ שמישותו בתוך תת-התרבות שיצרה אותו.
• השלמת החסר: תפקיד חשוב אחר של הסלנג הוא השלמת מילים חסרות בשפה. תפקיד זה של הסלנג הוא בעל חשיבות מיוחדת בעברית, שבה ישנם תחומים רבים בהם אוצר המילים דל יחסית. כך, לדוגמה, מילים כמו "מפתח שבדי", "ג'בקה", "רצ'ט", "בוקסה", "ג'ק", "שטיכמוס", "שטאלבנד", וכדומה מנסים לחפות על חסרון שמות מוכרים לכלי עבודה. במקרים אחרים, מילת עגה או מילה תקנית משמשת בסיס לשלל הטיות והשלמות. לדוגמה, המילים "נודניק" ו"נקניק" (הראשונה מיידיש, השנייה בעברית תקנית) שימשו לבריאת "מנדנד", "נאג'ס", "נוג'ס", "נדנוד", "מתנקנק", "ניקנק", וכדומה. במקרים אחרים, סלנג בורא מילים ומשמעויות חדשות במהירות וביעילות רבה, בהתאם להשתנות החברה או הטכנולוגיה. המילה "שחורדינית", לדוגמה, הומצאה כדי להגדיר אישה שצבעה את שיערה לבלונד; המילה "יזיזות" הומצאה כדי לתאר מערכת יחסים חברית בעיקרה, הכוללת גם קיום יחסי-מין; הפעלים "לסמס" (שורש ס. מ.ס) או "לצ'טט" (שורש צ'.ט. ט.) באו למלא חור טכנולוגי בשפה.
• קיצור אופני ביטוי: פעמים רבות, משמשים ביטויי סלנג כדרך לקצר ביטויים או להפוך ביטויים ארוכים לשמישים יותר—לעתים תוך כדי שיבוש או התעלמות מכללי השפה התקנית. כך, לדוגמה, במסגרות צה"ליות נוהגים לומר "נשקים" או "רכבים" במקום "כלי נשק" ו"כלי רכב" או "תעלה על א'" במקום "לבש את המדים המתאימים ליציאה מן הבסיס".
• ביטוי זיקה לתרבויות אחרות – ביטוי כזה יכול להיות מתוך הערצה לתרבויות אלה, מתוך הרגל בשל חשיפה לבני תרבויות אלה שאינם מדברים היטב את השפה המקומית או מתוך רצון לתת רושם אקזוטי. לדוגמה, ישראלי העובד כמוזג בבית המרזח עשוי לומר כי הוא "בארמן" ב-"פאב", כחיקויי למילים האנגליות Bartender ו-Pub.

[עריכה]

אופן היווצרות סלנג

סלנג נוצר ברוב המקרים באמצעות אחד משני סוגים של שינויים:

• סמנטי: שינוי במשמעות מילה או משחק מילים.
• צורני: שינוי מילים או יצירת מילים חדשות. במקרים כאלו, השינוי לובש פעמים רבות דמות של עיוות משמעות מקובלת או תקנית או אפילו היפוכה.

ישנן דרכים רבות ליצירה צורות סמנטית וצורנית של מילות סלנג. לדוגמה:

• שאילה משפות אחרות: מילה משפה אחרת מאומצת כמילת סלנג. בעברית, שאול עיקר הסלנג מערבית, יידיש ואנגלית‏‏^[2], אך ישנן גם מילים רבות השאולות מרוסית,צרפתית וגרמנית. לדוגמה: מניאק, נו, סמטוכה, פראייר, ערס, ז'לוב, סחי, שיט, שמוק, ממזרתה.
• הוספת סיומת: הוספת סיומות כמו -ניק, -לה, -יסט, -קה, -צ'קה, -צ'יק, -צ'וק, וכדומה. לדוגמה: "ממינקה", "ממוצ'קה", "נויניק" (אדם העוסק בטיפוח הנוי בקיבוץ), "סג"מצ'יק", "גולנצ'יק", "חיילצ'וק", "ג'ובניק".
• הרכבת מילים (הלחם): שילוב של שתי מילים או יותר ליצירת מילה חדשה או שילוב חדש. לדוגמה: "צחוקים וחחות" (על בסיס חה-חה, קול הצחוק), "שחורדינית", "רבובדיה".
• קיצורים וראשי תיבות: קיצורים וראשי–תיבות במקום ביטויים שלמים. לדוגמה: "חבל"ז", "כסת"ח", "סמ"זניק", "ח"כים".
• מטונימיה וסינקדוכה: שימוש בחלק כמיצג השלם, או הגדרת השלם על פי מרכיביו. לדוגמה, "כוסית", "שמוק".
• שימוש בשמות: שימוש בשמות כדי להגדיר אדם או תכונה. לדוגמה: "דמבו", "פייפר" (להגדרת אדם בעל אוזניים גדולות), "משקפופר", "קסוקר", "אבו ארבע" (למרכיבי משקפיים), "פרחה", "יענטע", "ווחש", "קופיקו", "פולני", "יקה", "פרסי מדוני", וכו'.
• פוליסמיה: משחק במשמעויות השונות שיש למילה.
• מטפורה: שימוש בדימוי כדי להגדיר דבר או תכונה: "פרצוף תחת", "תפס תחת", "נותן תחת", "מקטין ראש".
• חריזה: שימוש בחריזה או חזרה משובשת ונחרזת של מילה. לדוגמה: "או"ם שמום", "פרצוף צנע בלי אנטנה", "קוף בלי משקוף", "מה? תפוח אדמה".
• הכפלות: הכפלת הברות או חלקי מילה, עם או בלי הקשר אונומטופאי. לדוגמה: "טקטק", "ברבר", "קשקש", "פקה-פקה", "גיחי-גיחי", "קריץ-קריץ", "בלה-בלה", "קטע-קטע".
• אפוקופיה: השמטת סוף מילה או ביטוי. לדוגמה: "זותו" במקום "זאת אומרת", "להית" במקום "להתראות".
• אפרסיס: השמטת תחילית או מילה ראשונה. לדוגמה: "'סדר", "'תראות", "לא'רצה" ("אני לא רוצה").
• השמטות מרובות: השמטה של תחילת, אמצע, סוף, וכו' בו זמנית. לדוגמה: "סֶעמֶק" (במקום "כוס אמק"), "צֶה?" (במקום "אתה רוצה?"), "בוא'נה" (במקום "בוא הנה"), "'שֲךָ" (במקום "שלך").
• היפוך סדר: היפוך סדר ההברות או המילים. לדוגמה: "קלבת שבת", "התלבלבתי".
• המרת מילה: החלפת מילה אחת באחרת, פעמים רבות כדי לעדן ביטוי. לדוגמה: "כוס סודה בלי מים", "לא מפחידים יונה עם יין", "לך תחפש מי ינענע אותך", "אני אראה לך מאיפה משתין הדג/מאיזה עץ עושים גיטרה".
• פונטי: מילים שנוצרו מהצליל המתקשר אליהן בצורה אונומטופאית . למשל: "צ'חצ'ח" שככל הנראה מבוסס על האופן שבו נשמע דיבורם של עולים ממרוקו, שבו בולטות אותיות כמו צ' וח', באוזני העולים בני עדות אשכנז או "ווזווז" - מלשון המילה היידיתוואָס [vus], שפירושה "מה" הוא שם גנאי לאשכנזי שנוצר בדרך דומה. דוגמה אחרת היא "בלינג בלינג".

[עריכה]

ביטויים

בדומה למשלבים אחרים, גם הסלנג עשיר בביטויים, מהם המורכבים ממילים תקניות בלבד, שרק צירופן לביטוי הופך את הביטוי לסלנג, ומהן שכבר חלק מהמילים המרכיבות אותן הן בסלנג.

• טרנטה דה-לוקס: תיאור מכונית הנוסעת חרף היותה גרוטאה.
• "חבל על הזמן": ביטוי שמשמעותו בסלנג הפוכה ממשמעותו התקנית, וכוונתו "משובח שבמשובחים".
• שק לי בתחת ולך תזדיין הם דוגמה לביטויי סירוב בסלנג, הנחשבים לניבול פה. "קפוץ לי" הוא ביטוי חריף פחות להעברת מסר דומה. "בוקרה פיל מישמיש", שמקורו בערבית, הוא ביטוי סירוב שאינו נחשב לבוטה.
• מספר ירוק: כינוי לרישיון להפעלת מונית.
• "חופר": אדם שאומרים עליו שהוא "חופר" בדרך כלל מתכוונים לכך שהוא מדבר המון ובעיקר שטויות. ושאף אחד לא מקשיב לו.

[עריכה]

מילוני סלנג עבריים

מילות סלנג נפוצות מוצאות את מקומן גם במילון לשפה התקנית, ובמהדורת 2004 של "מילון אבן-שושן" נכללות לא מעט מילות סלנג. בנוסף לכך יוצאים לאור מילוני סלנג, שהבולט מביניהם בעברית הוא ספרם של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, מילון עולמי לעברית מדוברת. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהשפה המדוברת מטבעה חשופה לשינויים רבים ומהירים, ומילונים אלה מאבדים את עדכניותם לאחר זמן קצר.

מילוני סלנג עבריים:

• מילון הסלנג הישראלי, בעריכת רפאל ספן, 1965.
• מילון הסלנג הישראלי, הוצאת קריית ספר, 1971.
• דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, מילון עולמי לעברית מדוברת, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1972 (כרך א), 1982 (כרך ב).
• עודד אחיאסף ואחרים, לקסיקון הסלנג העברי והצבאי, הוצאת פרולוג, 1993.
• ראובן שפירא ונתן רועי, לקסיקון שוטרים וגנבים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997.
• מייק אלדר, סלנג צבאי, הוצאת פרולוג, 1994.
• משה יהלום, סלנג והומור, מילון לישראלית מדוברת, הוצאת "דור", 2002.
• רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, הוצאת כתר, 2005.
• רוביק רוזנטל, הלקסיקון של החיים, הוצאת כתר, 2007.

מ