את כוס הקפה

את כוס הקפה

המהביל שהכנתי בטוב לב ראוי לציון לזונה שעבדה במרץ ובמסירות בפתח מקום העבודה שלי כי ריחמתי עליה שעבדה בקור ובגשם כשרק מטריה מגנה עליה ובטח לא בגדי עבודתה  המינימאליים כמתבקש מתפקידה והייתה בעצם הכוס השנייה  כי את הראשונה שפכתי בטעות על ניירות העבודה כשפגעתי בה ברשלנות במרפקי כשיצאתי בהרגשת שליחות ותחושה של עושה-מעשה-טוב-להיום (ושאולי כשאהיה בעצמי במצוקה היא תזכור לי את הטובה הזו) מבסוט מהרעיון המקורי שלי והיא כבר לא הייתה כי בינתיים היא עלתה למכונית והייתה עסוקה בייצור הכנסה במאמצים להיות העובדת המצטיינת של הרחוב ובלהביא פרנסה למען ילדיה הקטנים (שיש לה כנראה) שלא ירעבו חלילה,

שתיתי בעצמי